שלום הרב יאיר
יש לי שאלה לגבי השיעור 'מבוא לספר התניא':
לפי הנאמר בשיעור יש עניין לבטל עצמך ולוותר על אהבת עצמך ולשרת את אמיתת העניין.
האם לפי זה לא נמצא שהאדם יגיע לזה שירע לבבו מזה ויהיה עצב?
האם אין עניין שאדם יעשה תשובה עילאה שיפסיק לחשוב שהוא צריך לעשות תשובה כל הזמן כי הוא לא העניין אף פעם, הוא כל הזמן חוטא וצריך לשרת מטרות שונות בחייו, האם זה לא תחילת משבר אמון של האדם עם עצמו ומימלא עם הסובבים אותו שלא יכולים לקבל ממי שאינו מקבל עצמו?
אולי הכוונה שלך הייתה שהוא יהיה עבד נאמן גאה שמשרת האדון מבלי לחשוב על טובתו ועל עצמו והוא שמח שהוא משרת את האדון ואין לו שום יומרות לפתח עצמאות מחשבתית ורגשית.
אבל מן הסתם שאנו בנים ומבחינת בן המרגיש אהוב לא יתכן שיוותר על האמונה של אביו שמאמין בו הכי הכי, ובן מאמין לאביו וממילא הוא אוהב את עצמו ומקבל בטחון לפעול מתוך המקום הזה גם למצוות אביו, אבל האם במקום הזה הוא שוכח ומוותר על עצמו בתמונה הזו? האם שייך להפריד את מציאותו משליחותו?
שלום מאיר,
שאלת – "האם לפי זה לא נמצא שהאדם יגיע לזה שירע לבבו מזה ויהיה עצב"? או – "האם שייך להפריד את מציאותו משליחותו"?
את שאלותיך אלה שואל בעל התניא בעצמו בתחילת ספר התניא בפרק א' תמשיך לצפות הלאה בבלוגים עד לפרק א' ובעז"ה תמצא את התשובה.
נ.ב. לגבי ענין העבד והבן הוא מדבר על זה בפרקים יותר מאוחרים. כמו כן תוכל לצפות בפרק א' באורך מלא גם בשיעור השני מסדרת 'תיקון המודעות העצמית'.
שמו של הרב יאיר כלב הפך כבר מזמן לשם נרדף לספר התניא. לפני כ-30 שנה החל הרב כלב להעביר את שיעור התניא הראשון שלו בפני קומץ משתתפים בעיר חולון. ומאז, ברבות השנים, צמחה פעילותו לכדי מפעל גדול מימדים של מערך שיעורי תניא המתקיימים על ידו באופן קבוע באינספור נקודות בארץ ובעולם. רבבות יהודים, גברים ונשים, נחשפו במהלך השנים לתכנים של ספר התניא בזכות פעילותיו של הרב כלב. ראה עוד >>
שלום הרב יאיר
יש לי שאלה לגבי השיעור 'מבוא לספר התניא':
לפי הנאמר בשיעור יש עניין לבטל עצמך ולוותר על אהבת עצמך ולשרת את אמיתת העניין.
האם לפי זה לא נמצא שהאדם יגיע לזה שירע לבבו מזה ויהיה עצב?
האם אין עניין שאדם יעשה תשובה עילאה שיפסיק לחשוב שהוא צריך לעשות תשובה כל הזמן כי הוא לא העניין אף פעם, הוא כל הזמן חוטא וצריך לשרת מטרות שונות בחייו, האם זה לא תחילת משבר אמון של האדם עם עצמו ומימלא עם הסובבים אותו שלא יכולים לקבל ממי שאינו מקבל עצמו?
אולי הכוונה שלך הייתה שהוא יהיה עבד נאמן גאה שמשרת האדון מבלי לחשוב על טובתו ועל עצמו והוא שמח שהוא משרת את האדון ואין לו שום יומרות לפתח עצמאות מחשבתית ורגשית.
אבל מן הסתם שאנו בנים ומבחינת בן המרגיש אהוב לא יתכן שיוותר על האמונה של אביו שמאמין בו הכי הכי, ובן מאמין לאביו וממילא הוא אוהב את עצמו ומקבל בטחון לפעול מתוך המקום הזה גם למצוות אביו, אבל האם במקום הזה הוא שוכח ומוותר על עצמו בתמונה הזו? האם שייך להפריד את מציאותו משליחותו?
אשמח למענה
ותודה רבה על מי שאתה..
שלום מאיר,
שאלת – "האם לפי זה לא נמצא שהאדם יגיע לזה שירע לבבו מזה ויהיה עצב"? או – "האם שייך להפריד את מציאותו משליחותו"?
את שאלותיך אלה שואל בעל התניא בעצמו בתחילת ספר התניא בפרק א' תמשיך לצפות הלאה בבלוגים עד לפרק א' ובעז"ה תמצא את התשובה.
נ.ב. לגבי ענין העבד והבן הוא מדבר על זה בפרקים יותר מאוחרים. כמו כן תוכל לצפות בפרק א' באורך מלא גם בשיעור השני מסדרת 'תיקון המודעות העצמית'.
בהצלחה ויום נפלא!