תשובה 'עילאה' ותשובה 'תתאה' – זה בעברית?

אין לך דבר שעומד בפני התשובה
כלל גדול נאמר לגבי התשובה: "אין לך דבר שעומד בפני התשובה". כחה של התשובה הוא בלתי מוגבל. גם החטא הנורא ביותר יכול לבוא על תיקונו על ידי התשובה – ובכך גדולתה. עם זאת, מוצאים אנו בתורה דברים שעליהם אין התשובה מועילה. ולכאורה, איך מסתדרים שני הדברים הללו זה עם זה?
מוסבר על כך, שכשאומרים שאין התשובה מועילה על עבירות מסויימות, הכוונה היא ל'תשובה תתאה' (-תשובה תחתונה); ואולם יש תשובה שיכולה לתקן גם עבירות אלו, והיא הנקראת 'תשובה עילאה' (-תשובה עליונה).
קודם כל לנקות
חטא ועוון נמשלים לליכלוך שמצטבר על כלי ומונע את השימוש בו. בכלי מטונף לא ישים איש מאכל ומשקה. כך גם במובן הרוחני, החטא מטנף את כלי הנפש ומונע ממנה לקבל אור רוחני, את אור הקדושה. מובן איפוא, שראשית כל חייבים לשטוף ולמרק את ה'כלים', לפני שאפשר להתקדם הלאה.
זו הדרגה הראשונה שבתשובה, 'תשובה תתאה' - לנקות את הפגם שגרם החטא. ובניקיון, כמו בניקיון – צריך לטפל בליכלוך עצמו, למרק, לקרצף, והידיים גם מתלכלכות. כך התשובה הזאת עוסקת בחטא עצמו – על היהודי להתבונן בחומרתו של החטא, לבכות ולהתמרמר על שעשה דבר שכזה, ולקבל על עצמו לא לעבור עוד על רצון ה'. תשובה זו מאופיינת במרירות, בבכי, בהעלאת זיכרון החטא.
זוהי רק ההתחלה.
כל עוד הכלי מטונף – לא ניתן לשים בו מאומה. על כן צריך לנקותו ולמרקו, וזאת על ידי החרטה, הכאב, הדמעות, ההחלטה התקיפה לא לעשות זאת שוב. תשובה זו ממרקת את כלי הנפש, מסלקת מהם את זוהמת החטא, ומכשירה אותם להיות כלים ראויים לקבלת אור הקדושה.
השלב הבא בתשובה הוא – למלא את הכלים באור. לאחר שהיהודי שב בתשובה שלימה על החטא, ונשמתו התנקתה מהפגמים שהסבו לה העוונות, הוא מרגיש עכשיו צימאון עצום למלא את נשמתו באור. הוא חש כמיהה לרוחניות, רצון עז לדבוק בקב"ה, לחוש את הקדושה האלוקית. הוא מרגיש את החסר, את מה שהחמיץ בכך שלא קיים את מצוות התורה. נשמתו שואפת כביכול לדבוק בקב"ה, להתאחד איתו, להיכלל באורו האין סופי.
זו הדרגה העליונה שבתשובה - 'תשובה-עילאה'.
תשובה שלא נגמרת
מה שמאפיין את ה'תשובה עילאה' הוא, שהיא אינה עוסקת בחטא עצמו. זו תשובה במובן אחר, במשמעות "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה". תשובה זו רווייה בשמחה, על כך שהנפש חוזרת אל מקורה, כבן מלך ששב הביתה, אל אביו, אל ארמון המלכות. הדרגה הראשונה בתשובה היא בבחינת "לב נשבר ונדכה" (תהילים נא), ואילו הדרגה העליונה של התשובה באה לידי ביטוי בהמשך הפסוקים: "תשמיעני ששון ושמחה". (ולכן 'תשובה תתאה' קשורה לימות החול ו'תשובה עילאה' – לשבת).
'תשובה עילאה' מביאה את האדם להתמסר בכל לבו ונפשו ללימוד התורה, כיון שבאמצעותה מתאחד האדם עם חכמתו של הקב"ה. הוא חש צימאון שאינו יודע רווייה לאור ה', לקדושה האלוקית, ולכן הוא מוסר את כל כולו לתורה ולמצוות, שבאמצעותם מתדבק האדם בשכינה. מבחינה זו, אין התשובה הזאת מסתיימת לעולם, כי אין סוף למידת הדביקות של האדם בבורא, והוא חותר ללא הרף לדביקות עמוקה יותר. ולאמיתו של דבר, גם בתוך ה'תשובה תתאה' טמון ניצוץ של 'תשובה עילאה', שאותו יש לפתח ולהרחיב.
אם אין באדם ניצוץ של כמיהה לרוחניות, לקדושה, לא ירגיש את החיסרון שבחטא. מי שלא ראה אור, אינו חש כמה זה רע להיות בחושך. אותה נקודה פנימית של 'תשובה עילאה' היא הגורמת לאדם לרצות להיחלץ מהחטא ולשוב בתשובה, כפשוטם של דברים.