תיקון הכתיבה בימינו

…רק חבל שהכמיהה הכל כך גדולה לעצמיות אותנטית וכן מתנת הכשרון הבולט במיוחד, תקועים לאורך ימים ושנים (זמן יקר ורב מדי) בתיאור המציאות בצבעים קודרים ואוירת נכאים…
מי שבאמת חפץ בחיים מואיל לטרוח לשנות גישתו…ע"י צעד קטן אחד, מן הקצה אל הקצה:
יש לחדול מכתיבה אודות 'מה לא', כתיבה הכוללת וחדורה פרטי פרטים של הלל לכבודו של…הדיכאון… וגם, ובפרט, מכיון שהרי מדובר בענין של פיקוח נפש, על כן שומה עלינו להתרחק מיד, עד קצה האחרון, מחיבור קינות והספדים על אובדן הדרך והעדר התקווה – יצירות מופת המשדרות 'מוות' (בטרם עת) בעודינו בחיים…
תחת זאת, יש להרבות בכתיבת 'מה כן' – עדות להתבגרות אמת של זה ה'לוקח' אחריות ומחנך עצמו (עצמו בלבד) לשמש דוגמא חיה…קרן אור לאחרים!!!
מוכרחים לצאת מה'שריטה' של הילד הנבון והמרדן (שחשופים בפניו חולשותיהם ונגעייהם של בשר ודם) המושך, מורט ואף קורע ללא הרף את השמלה המכסה על ערות החולי האנושי…
זהו דחף ילדותי הדוחק בנו לנהל מלחמה אבודה (דחף, שקרוב לודאי, בא הוא מצד טבע הגבורות…), להטיל את עצמנו לקרבות מיותרים וחסרי תכלית המותירים אותנו,במוקדם או במאוחר, חבולים וניזוקים קשות מבית ומחוץ!!
אמיתת החיים נמצאת ממש מתחת לאף. ואין היא אלא ההתמסרות להגות חיובית שסימנה עשייה חיובית בהוה העכשוי בפועל ממש:
עכשיו אין זמן לעסוק במלחמות! עכשיו (כל רגע נתון, הוא) הזמן להדליק אור!