שנאת חינם – סיבת המחלוקת

השורש לפירוד ומחלוקת
מבואר בתורת החסידות, שהסיבה העיקרית למחלוקות וליריבויות בין אנשים וקבוצות, היא ההתנפחות האישית, שאינה מניחה מקום לזולת. כאשר אדם מרגיש את עצמו 'יש' ו'מציאות', עלול הזולת להיתפס כאיום על מציאותו. עצם העובדה שיש בעולם עוד מישהו מלבדו, יש בה כדי להפריע לתפיסת הישות העצמית שלו, וממילא הוא חייב למצוא בזולת מגרעות, כדי להבליט את נחיתותו לעומתו.
דבר זה מסביר את החומרה שבה רואה התורה את נושא המחלוקת ופירוד הלבבות. המחלוקת אינה סתם חטא, אחד מתוך שורה של חטאים אחרים, אלא היא מייצגת את תמצית הרע. ההבדל הבסיסי בין הקדושה לבין ה'סטרא אחרא' (הצד האחר – היפך הקדושה) הוא, שבעולם הקדושה יש התכללות הדדית וביטול הישות העצמית, ואילו ב'סטרא אחרא' שולטות הגאווה והישות, וממילא יש שם פירוד והתחלקות (כפי שאנו רואים בתיאור התורה על משפחות יעקב ועשיו: אצל יעקב, גם כשדובר על "שבעים נפש", הלשון הוא 'נפש', לשון יחיד, מכיון שהיו מאוחדים; ואילו בעשיו דובר על שש נפשות והלשון הוא 'נפשות', לשון רבים, שכן היו מפורדים בינם לבין עצמם).
הזולת מפריע
כל מי שיתבונן בסיבות האמיתיות של המחלוקות המוכרות לו עצמו, ודאי יבחין, שבדרך כלל לא הסיבות המוצהרות הן גורמי המחלוקת האמיתיים. על פי רוב המחלוקות נובעות מכך שמישהו חושב כי חברו מאיים עליו ועל שאיפותיו. נדמה לו כי האהדה או המעמד שהזולת זוכה בהם מסכנים את מעמדו שלו, והוא חש צורך פנימי להשפיל את הזולת במסגרת התחרות (הדמיונית או האמיתית) ביניהם. כל הסיבות הגלויות והמוצהרות הן ההצדקות שהאדם מנסה למצוא לאחר מעשה כדי לשכנע את עצמו ואת האחרים בצדקת המחלוקת, אולם הסיבה העיקרית היא, כאמור, הישות העצמית הגואה.
נמצא אפוא, שרוב המחלוקות צומחות על רקע של שנאת חינם. מהי שנאת חינם? זו שנאה שאין לה סיבה מוגדרת, חוץ מעצם התחושה כי הזולת מהווה איום על המציאות והישות האישית. מה שקובע את אופייה ותוקפה של המחלוקת אינו מהותו של הזולת ומעשיו, אלא מידת הישות העצמית: ככל שהאדם יקר יותר בעיני עצמו וחש את עצמו למציאות גדולה יותר – כן יפריע לו יותר הזולת. הוא יבליט את חסרונותיו וימעיט מערך מעלותיו, וימצא אלף ואחת סיבות למה צריך לרדפו ולהשפילו. אבל הסיבה העיקרית היא, שעצם קיומו של הזולת מתנגש עם תחושת ה"אני ואפסי עוד" שלו.
דיכוי הישות העצמית
ליצר המחלוקת הזה אין תקנה אלא ביעור והעברה מן העולם. בעיה, אפילו חמורה, אפשר לתקן, על ידי טיפול בפרטי הבעיה; אבל כאשר עצם מציאותו של הזולת היא הסיבה למחלוקת – לזה אין תקנה. הדרך היחידה להתמודד עם בעיה זו היא על ידי דיכוי מוחלט של הגאווה האישית. הישות העצמית היא תמצית הרע, הסותר סתירה גמורה את כל מושגי הטוב והקדושה, ואין לה תקנה אלא ביעור.
זו הסיבה לעובדה המצערת שקשה מאוד להתגבר על יצר המחלוקת. רבים וטובים נכשלים בזה, אף במחיר של הרס עצמי חסר היגיון. זאת, משום שבמחלוקת מתבטא עיקרו של הרע. רק לעתיד לבוא, כשיעביר ה' את רוח הטומאה מן הארץ, לא יהיו עוד קנאה ותחרות,
פירוד ומחלוקת.
וכך אומרים גדולי החסידות על הפסוק בסוף מגילת רות: "וישי הוליד את דוד", כי המילה 'ישי' היא ראשי-תיבות של פסוק נוסף: "יחד שבטי ישראל". זה רמז, שכאשר תשרור אחדות בין כל שבטי ישראל, מזה ייוולד 'דוד' – הגאולה על ידי משיח צדקנו, שהוא מזרע דוד.