שמחת תורה – למה ריקוד ולא לימוד?

גודל השמחה בשמחת תורה – למותר לבאר, שהרי הכל יודעים גודל מעלת התורה, ובמילא גם גודל מעלת שמחתה. אמנם עדיין נשארת שאלתם של אלו הטוענים שכיון שגדלה כל כך מעלת התורה ושמחתה, הייתכן שבמשך חג שמיני עצרת ושמחת תורה מתעסקים כל הזמן עם ריקודים? הלא מוטב היה לעסוק בלימוד התורה ולחדש חידושים בתורה שהרי התורה "לא בשמים היא", וכל אחד מישראל מחוייב לחדש בתורה לפי שרש נשמתו, כמבואר בתניא, שאז היתה התורה שמחה, וגם הוא היה שמח מהחידושים שלו… ואיזה סדר זה לעסוק כל הזמן בריקודים?
והענין בזה הוא – כשם שבכל יום ויום מתחילים בברכת התורה, ורק לאחרי זה ממשיכים ללימוד התורה, כן הוא גם בכל שנה ושנה. התחלת השנה היא בשמחת תורה בענין הריקודים דוקא, ובאופן שרוקדים עם הספר תורה כפי שהוא כרוך במעיל. היינו, שהשמחה היא לא מצד ההשגה שבתורה, כי אם מצד ההרגש שהתורה היא למעלה מההשגה של שכל אנושי, אלא היא שעשועי המלך בעצמותו.
וענין זה נעשה היסוד ללימוד התורה של כל השנה, ובאופן שההמשכות שנמשכו בראש השנה ובאו בשמיני עצרת בפנימיות – יומשכו על כל השנה כולה, בבני חיי ומזוני רויחי.