התבוננות טבעית
נטיית מחשבת האדם הטבעית עלולה להובילו מבלי משים לעצבות פנימית (תחושת ערך עצמי ירוד), לחיי מיגננה והישרדות מתישים (תוך הזנחת מה שחשוב באמת לטובת טיפוח דימוי חיצוני של מראית עין) וממילא להעדר צמיחה רוחנית בפועל. זאת מכיון ש: בענינים הגשמיים נוטה האדם באופן טבעי להסתכל במי שלמעלה ממנו ולהתמרמר על מר גורלו (שכן לפי ערך וגודל שאיפותיו, הרי שהישגיו בפועל, לפי תחושתו, לעולם אינם כפי הראוי ומגיע לו), וממילא יקשה עליו לשמוח בחלקו.
בענינים הרוחניים מטהו טבעו להסתכל במי שלמטה ממנו ולדמות כי שפר גורלו (שכן העובדה שתמיד יימצאו 'גרועים' יותר ממנו, משקיטה מצפונו), וממילא ישקע בהלך רוח של שביעות רצון
עצמית, שבאמת אינה אלא כסות חיצונית למרה שחורה המדכאת כל שאיפה להתעלות.
התבוננות דקדושה
החפץ במנוחת נפש אמיתית, יתקע מחשבתו במודע ובמתכוון בתכנים של יראת שמים, קבלת עול וחינוך עצמי. מאבקו של האדם להתמקד בזה
ביגיעה רבה ואומץ הלב והמוח, תוך היסח הדעת מנטיותיו הטבעיות, סוף סוף מזכהו בשמחת חיים, ידיעת מקומו וצמיחה רוחנית מחיל אל חיל.
השאר תגובה