'שבת הגדול' – למה גדול?

"שבת שלפני הפסח נהגו בני אדם לקרוא אותו 'שבת הגדול', ולא ידעו על מה הוא גדול מכל שבתות השנה. אלא לפי שחודש ניסן שבו יצאו ממצרים, חמישי בשבת היה, כדאמרינן בסדר עולם, ומקחו של קרבן הפסח מבעשור היה (י' בניסן), בשבת שלפני הפסח. אמרו בני ישראל: הן נזבח את תועבת מצרים (שהכבש היה ה'עבודה זרה' של מצרים) לעיניהם ולא יסקלונו? אמר להם הקב"ה: עתה תראו הפלא אשר אעשה לכם. הלכו ולקחו איש איש את פסחו להיות להם למשמרת עד ארבעה עשר יום. כשראו כן המצרים היו רוצים לקום ולנקום מהם, והיו מעיהן מחותכין, ובאש נדעכין, ונידונין בייסורין ובחוליים רעים, ולא הזיקו לישראל. ועל שם שנעשו בו ניסים לישראל נקרא שבת שלפני הפסח 'שבת הגדול'". (מפי רבי אברהם נוחו עדן).
נס גדול נוסף שהתרחש ביום זה: בני ישראל סיפרו לשכניהם המצרים, שהם עומדים להקריב את השה לה', כדי שהקב"ה יהרוג את בכורי מצרים. מששמעו זאת בכורי מצרים, תבעו מאבותיהם לשחרר את ישראל, וכאשר סירבו – לחמו נגדם והרגו הרבה מהם. על כך נאמר: "למכה מצרים בבכוריהם".
ובשיחותיו מוסיף הרבי מליובאוויטש: "נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו אם אינו ערב פסח… והעיקר… ללמד להם (לעם) המעשה אשר יעשון".
ביום השבת, לאחר תפילת מנחה, קוראים בבית הכנסת בהגדה: מהפיסקה "עבדים היינו" ועד "לכפר על כל עוונתנו". במוצ"ש עושים "קידוש לבנה".
התגלות ה'על טבעי' בתוך הטבע
נקודות בעיבוד קל מתוך שיחה של הרבי מליובאוויטש
למכה מצרים בבכוריהם
בעשרה בניסן התחולל במצרים נס גדול: ביום זה נצטווה עם ישראל לקחת כבש ולשמרו בבית עד שחיטתו בערב פסח. לשכניהם המצרים סיפרו בני ישראל, שהם עומדים להקריב את השה לה', כדי שהקדוש ברוך הוא יהרוג את בכורי מצרים. שמעו זאת בכורי מצרים ותבעו מאבותיהם לשחרר את ישראל, וכאשר סירבו – לחמו נגדם והרגו הרבה מהם. על כך נאמר: "למכה מצרים בבכוריהם".
נס זה אנו מציינים בכל שנה בשבת שלפני פסח, המכונה 'שבת הגדול', על שם הנס הגדול שאירע בה; שכן בשנה ההיא חל עשרה בניסן ביום השבת.
אולם נשאלת השאלה, מדוע קבעו את זכרון הנס ליום השבועי שבו הוא התרחש (השבת) ולא לתאריך בחודש (י' בניסן), כפי שנקבעו כל מועדי ישראל?
מהלך השמש ומהלך הלבנה
הטעם הפשוט לכך ניתן בשולחן ערוך: "לפי שבעשרה בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית כשחל בחול". אך סיבה זו נראית צדדית למדי. ומאחר שכל עניני התורה מדוייקים לחלוטין, עלינו לומר, שהנס הזה שייך במיוחד לימי השבוע יותר מאשר לימי החודש, ולכן נקבע לציינו בשבת שלפני הפסח.
יש הבדל מהותי בין ימי השבוע לימי החודש: ימי השבוע קשורים לשבעת ימי הבריאה, והם נקבעים על פי מהלך השמש. לעומת זאת, קביעת החודשים אינה חלק ממהותה של הבריאה, אלא זהו סדר שנקבע לאחר הבריאה, והוא קשור במהלך הלבנה.
הנהגה טבעית והנהגה ניסית
שני המעגלים הללו – מעגל השבוע ומעגל החודשים – מסמלים שתי מערכות שבהן הקב"ה מנהיג את העולם: הנהגה טבעית והנהגה ניסית. מעגל ימי השבוע שעל פי מהלך השמש מסמל את ההנהגה הטבעית, שהיא קבועה מתחילת הבריאה ואין בה שינויים. לעומתו, מעגל החודשים שעל פי מהלך הלבנה מסמל את ההנהגה הניסית, שהיא בבחינת חידוש ('חודש' מלשון חידוש). ובזה ישנם שינויים מעת לעת, כלבנה המתחדשת מחודש לחודש.
זהו הטעם הפנימי לכך שהמועדים נקבעו על פי ימי החודש: בתאריכים אלו זכינו שהקב"ה נהג עמנו בדרך ניסית, תוך גילוי קדושה מיוחדת, שלמעלה מטבע העולם. לכן שייכים המועדים לימי החודש, המציינים ניסים.
נס בתוך הטבע
אולם הנס של שבת הגדול הוא מסוג אחר. לא היה זה נס ששידד (שבר) את הטבע, אלא 'נס גדול' – שהטבע עצמו נלחם ברע. בכורי מצרים נהגו בדרך טבעית לגמרי – לאחר שחשו על בשרם את תשע המכות הקודמות, חששו עכשיו לחייהם ולחמו למען שחרור בני ישראל ממצרים. זו גדולתו של נס זה, שבא בתוך מערכות הטבע עצמם.
נס כזה, שמשנה את הטבע עצמו, קשור עם ימי השבוע דוקא, כי הוא אינו שידוד הבריאה, אלא השתלבות האור האלוקי העל טבעי בתוך טבע הבריאה עצמה. לכן נקבע זיכרון הנס ליום השבת ולא ליום בחודש.
מצב זה של התגלות הכח האלוקי העל טבעי בתוך מסגרות הטבע והבריאה, יתגלה במלוא שלימותו בזמן הגאולה. בגאולה האמיתית והשלימה ייראה בגילוי לעין כל כי הטבע עצמו אף הוא אלוקות.