פרשת תולדות

ולאום מלאום יאמץ
שנים רבות חולפות מאז נישואי יצחק ורבקה ועדיין אין להם ילדים. והנה, לאחר עשרים שנות נישואין שומע הקב"ה לתפילת יצחק, ורבקה נפקדת. במהלך הריונה חשה היא כי משהו בלתי רגיל מתחולל בבטנה, טלטלות סימני חיים סוערות מתחוללות בקרבה. היא פונה אל בית המדרש לשמוע את דבר שם, בן נח, והוא מגלה לה ברוח הקודש כי בבטנה תאומים שמהם ייצאו שני לאומים. השניים, כך הוא אומר, עתידים להתעמת במהלך הדורות, ותחושותיה בעת ההיריון מבשרות על מאבק האיתנים שיחל מיד לאחר הלידה.
ראשון נולד תינוק אדמוני ושעיר ושמו עשו. אחריו, אוחז בעקבו, יוצא יעקב. יצחק בן שישים שנה בלידתם. התאומים גדלים, ועד מהירה ניתן להבחין בהבדלים התהומיים באישיותם. עשו – ערמומי, חמדן וגס רוח, ואילו יעקב – עדין, ישר דרך וירא שמים. יצחק מאמין בלבו כי בתוך עשו הגס והאלים שוכנת נשמה גדולה, שעל כן יש לקרבו ולחנכו מתוך תקוה גדולה כי ברבות הימים יפנה יכולותיו העצומות לטובה. רבקה, מעדיפה את יושרו ותמימותו של בנה הצעיר יעקב.
יום אחד, חוזר עשו עייף ממעלליו בשדה, ופוגש את יעקב עוסק בהכנת תבשיל עדשים. עשו הרעב מבקש מיעקב כי ילעיטו מן התבשיל המהביל. יעקב מציע לאחיו עסקה: נזיד העדשים תמורת זכות הבכורה השמורה לעת  עתה לעשו. ברעבונו הגדול בז עשו לענין הבכורה וממהר לקבל את ההצעה בשבועה.
יצחק בגרר שבארץ פלישתים
בשל רעב כבד בארץ כנען (ישראל), יוצא יצחק למצרים. בדרכו לשם מגיע הוא לגרר, אל אבימלך מלך פלשתים. כאן נגלה אליו ה' ואוסר עליו לרדת מצרימה (שמשעלה על המזבח כ'עולה תמימה' בנסיון העקדה, נאסרה עליו היציאה מן הארץ). הקב"ה מבטיחו כי בו תקויים השבועה האלוקית לאברהם אביו אודות ירושת הארץ לזרעו שירבה ככוכבי השמיים. יצחק קובע את מושבו בעיר גרר. לשאלתם של אנשי המקום אודות האשה שאיתו, נוקט הוא בדרך שנקט אביו אברהם, באומרו כי אחותו היא.
אבימלך עוקב מחלונו אחר זוג המתיישבים החדשים, ומתרשם על פי התנהגותם כי אינם כלל אח ואחות, כי אם בעל ואשתו. הוא קורא ליצחק ומתרעם על הצגת האשה כאחותו, באומרו כי כמעט הביא הדבר לחיזורים אסורים אחריה. יצחק משיבו כי עשה זאת בשל חששו
לחייו. אבימלך מצוה את עמו לבל יעז איש מהם לגעת ביצחק ובאשתו, וכל הנוגע בהם מות יומת.
קנאה והתנכלות
יצחק הופך תושב קבע בבירת ארץ פלשתים, היא גרר. ברכת ה' מלווה אותו והוא מתעשר מאוד. אבימלך חושש כי התעצמותו של יצחק עלולה לסכן את השקט בממלכת ומבקשו כי ילך מעימם. יצחק נענה לבקשתו ומתרחק מן הישוב ומתיישב בנחל גרר. אלא שקנאת הפלשתים מתעצמת, ומשטמתם הולכת וגוברת. פעם אחר פעם פורצות מריבות על הבארות שחופרים עבדי יצחק ('עשק' ושטנה'), וכך נמשך הדבר עד אשר חופר יצחק באר אחרת שלא רבו עליה וקורא שמה 'רחובות'.

יצחק ואבימלך מתפייסים
בעלותו משם לבאר שבע, נגלה הקב"ה אל יצחק בלילה ההוא ומבטיחו כי יגן עליו ויברכהו וירבה זרעו בעבור אברהם אביו. יצחק מקים מזבח להודות על כך לה' ומתיישב במקום. גם בבאר שבע כורים עבדיו באר. אבימלך חושש כי אופן יציאת יצחק ממקומם בשל קנאת הפלשתים הינה טעות מדינית. על כן יוצא הוא אליו בראש פמליה מכובדת ומבקש לפייסו ולכרות עמו ברית שלום. בפגישתם, מעלה יצחק בפני אבימלך טענות קשות על התנכלות הפלשתים אליו, אך מתרצה לכרות עימו ברית ומשלחם בשלום.
גם עשו נושא נשים
בהגיעו לגיל ארבעים מחליט עשו לשאת שתי נשים (יהודית ובשמת מבנות חת) כדי ליצור לעצמו דימוי חיובי של איש משפחה ההולך בדרך אביו (גם יצחק נישא בגיל ארבעים). בכל שנותיו הקודמות גרם עשו מורת רוח למקום בבלותו את ימיו ברדיפת ועינוי נשים נשואות, ועתה גורמות נשותיו מורת רוח רבה ליצחק ולרבקה בשל עבודתן הזרה.
יעקב נוטל את ברכת עשו
בהגיעו לשנתו ה 123- כבר כהות עיני יצחק והוא חושש כי קרב יום מותו. כיון שעדיין מקווה הוא לראות את עשו בנו חוזר בתשובה, קורא הוא לו ומבקשו לצוד עבורו ציד כדי שיעשה עבורו מטעמים כאשר אהב, למען יברכו בטרם ימות. רבקה שומעת את הדברים וקוראת לבנה האהוב יעקב. היא מצוה אותו להקדים את עשו (שיצא אל הציד) ולהביא לה מן הצאן שני גדיי עיזים כדי שתעשה מהם מטעמים, אותם יביא אל אביו למען יברכו לפני מותו. יעקב, התם והישר, חושש שמא ימששו אביו, יקלוט את התרמית ויקללו במקום לברכו, אך חזקה עליו מצוותה של אמו הצדקת. רבקה מלבישתו בבגדי עשו (כדי להסתיר את השוני שבין יעקב יושב האהלים לעשו הגברתן והשעיר) ושולחת את המטעמים ואת הלחם שעשתה ביד בנה הקטן אל אביו הזקן. יעקב נכנס אל אביו ומתראה כעשו, תוך שהוא משתדל שלא לומר שקר בוטה. יצחק, שעיניו כבר כהו מזוקן אינו יכול לזהותו, אך מתפלא על השפה העדינה הנשמעת מפיו של "עשו". במששו את יעקב המלובש בבגדי עשו, מצליח הדבר להטעותו והוא מכריז בפליאה: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו". לאחר שהוא אוכל מהמטעמים, נושק יצחק לבנו באומרו כי ריח בגדיו כריח גן עדן, ואזי מעניק הוא לו את הברכות שהועיד לעשו. אך יוצא יעקב מעם יצחק, והנה מגיע עשו ובידיו המטעמים שהכין, כולו ציפייה לברכה המיוחדת אשר הובטחה לו. בהציגו עצמו בפני אביו, נחרד יצחק חרדה גדולה, בהבינו כי כלתה הרעה אל עשו הרשע וכי מן השמים הנחוהו להעניק את ברכתו העיקרית לבנו יעקב, שגם ברוך יהיה. כשמוע עשו כי נטל יעקב (לאחר שנטל בכורתו) גם את ברכתו ממנו, פורץ הוא בזעקות שבר ומבקש מאביו שיברכו גם הוא. אך יצחק מודיעו כי כבר ברך את יעקב להיות גביר עליו ועל כל אחיו שיהיו לו לעבדים. עתה יודע גם יצחק כי מלכתחילה לא נועדו ברכות עשו אלא ליעקב, ומפצה את עשו בברכת תנחומים. עשו מתמלא כעס ומשטמה וגומר בלבו להינקם מאחיו להורגו מיד לאחר מות אביהם.

יעקב בורח מעשו לפדן ארם
לרבקה נודע ברוח הקודש כי עשו זומם בלבו להרוג את אחיו ומצוה את יעקב לקום מיד ולברוח אל לבן אחיה בפדן ארם. בה בעת היא מתלוננת בפני יצחק אודות הסבל הרב שגורמות לה נשות עשו, ומעלה את חששה שמא ינשא גם יעקב לאחת מבנות הארץ. יצחק קורא ליעקב ואוסר עליו לקחת אשה מבנות כנען, באומרו כי עליו לילך לפדן ארם, שם יקח לו אשה מבנות לבן בן בתואל אחי רבקה. אזי מברכו יצחק ומודיעו בשנית כי בו ובזרעו תתקיים ברכת אברהם. יעקב יוצא לדרכו לפדן ארם.
מרשעת נוספת לעשו
כראות עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, אזי (מבלי שיגרש את נשותיו הכנעניות) לוקח הוא לו לאשה גם את מחלת בת ישמעאל מבנות המשפחה.