פרשת כי תצא

מצוות נוספות בנושאים שונים
בפרשת כי תצא ממשיך משה רבנו להביא בפני העם ציוויים נוספים ופרטיהם בנושאים שונים, חלקם בקיצור נמרץ או אף בפסוק אחד. כפי שכבר צויין בפרשה הקודמת, חסרות בדרך כלל ההלכות במתכונת זו את פרשנותם של חכמי ישראל לדורותיהם, וממילא אין המובא כאן מהווה פסק הלכה ועם נעדרות התובנות והמשמעויות הטמונות בדברים.
שבויית מלחמה יפת תואר
בהתחשב ביצרו של האדם, מתירה התורה לשאת שבויית מלחמה. אך כיון שבאמת אין הדבר רצוי, מצוה התורה כי כשיביאנה הלוחם הישראלי לביתו, בטרם ישאנה, תחליף שבויית המלחמה את בעדיה הקודמים ותבכה חודש ימים את היפרדותה ממשפחתה. כמו כן תעלח היא את שערות ראשה ותעדל את ציפורניה כדי שתתנוול בעיניו. כך תשהה אצלו חודש ימים ואחר כן ישאנה. אולם באם יחזור בו מכוונתו לשאתה, ישלחנה מביתו לנפשה ומוזהר הוא לבל ימכרנה בכסף או יעשה בה שימוש עבדות.
הבכור יורש בכפליים
- בן בכור יורש פי שניים מכל אח אחר, עם אם אימו היא השנואה מבין שתי נשות אביו.
בן 'סורר ומורה'
- בן שאינו שומע בקול אביו ואמו, אשר התנהגותו מעידה, כדברי חז"ל, למימדים קיצוניים ובלתי מצויים. על הוריו להביאו אל זקני העיר לבית הדין, שם על פי פסק הדיינים יומת בסקילה.
קבורה מיידית לגופת התלוי
- אין להלין (להשאיר למשך הלילה ללא קבורה) עופת אדם שנתחייב מיתה ונתלה בעוונו, כי אם לקוברו בו ביום. זאת על מנת שלא לבזותו יתר על המידה, כי בצלם אלוקים נברא האדם.
השבת אבידה לבעליה והגשת עזרה בדרך
- המוצא בעל חיים שאבד לבעליו או כל חפץ הנראה כאבידה, חובה עליו לפעול להשבתו לבעליו. התורה מדעישה את האיסור להתעלם מראיית האבידה ומחייבת את המוצא לשומרה ברשותו עד לדרישת הבעלים.
- הרואה את חמור חברו או את שורו כורעים תחת משאם, אל לו להתעלם ולהתנהע כמי שאינו מבחין בדבר, כי אם עליו לעזור ולסייע לפי הצורך: בהקמה, בפריקה ובטעינה וכו'.
הבדלה בין גברים לנשים
- אסור לאשה ללבוש בעדי עבר, ולעבר ללבוש בעדי אשה. יש להקפיד על ההבדלה בין עברים לנשים בכל אורחות החיים, כדי למנוע עירוב המביא לתופעות אסורות על פי תורה.
שילוח האם מן הקן
- באם מזדמנת לאדם קן ציפור, יש לשלח מן הקן את האם ולאחר מכן לקחת את אפרוחיה. ומבטיחה התורה כי בשכר מצוה זו יזכה מקיימה לאריכות ימים
חיוב התקנת מעקה לגג
- הבונה בית מחוייב להתקין מעקה לגג, על מנת להימנע מגרימת נזקי נפשות.
איסור כלאי ושעטנז, ומצות ציצית
התורה מצוה על הפרדה בין המינים השונים בצומח ובחי:
- אין לזרוע גרגיני תבואה (קטניות וכדומה) בתוך כרם ענבים. תערובת זו נקראת כלאיים.
- אין לחרוש במחרשה הרתומה לבעלי חיים ממינים שונים, כעון שור וחמור יחדיו.
- אין ללבוש בעד הארוע מצמר ופשתים. תערובת שכזו נקראת שעטנז.
- התורה שבה ומצוה אודות מצות הציצית (הן פתילות הצמר שיש להטיל בבעד של ארבע כנפות). מסמיכות מצות הציצית למצות איסור השעטנז למדים חז"ל כי במצות הציצית מותרת כריכת פתילי צמר בבעד של פשתן.
דיני איסורי עריות ופסולי חיתון
- אדם הטוען כי לא היו לאשתו בתולים, עליו להביא את טענותיו בפני בית הדין. אם נכון הדבר, תיענש האשה בסקילה בפתח בית אביה. אולם באם יתברר כי משנאתו לאשתו בדה האיש את הדברים, יחוייב בקנס לאבי אשתו ולא יוכל לערשה כל ימי חייו, באם תסכים לכך האשה.
- השוכב עם אשה נשואה, הוא והאשה חייבים מיתה.
- השוכב עם נערה ארוסה (שקודשה בכסף אך טרם היתה לאיש), אם היה המעשה בתוך העיר – דין שניהם בסקילה. אולם אם היה המעשה בשדה (הרי הוא כמי שקם על חברו להורעו כי זעקה הנערה ואיש לא שמעה) ייסקל הוא לבדו.
- האונס נערה פנויה, ישלם קנס לאבי הנערה ויחוייב לשאתה לאשה (באם תסכים הנערה לכך).
- לא ישא אדם אשה שהיתה אשת אביו, גם אם אינה אמו. וכן אין לשאת אשה שהיתה אשת דודו (אחי אביו).
- גבר שהוא עקר, במקרים ותנאים מסויימים לא ישא אשה.
- ממזר (הוא שנולד לאשה שבגדה בבעלה) לא ינשא לבת ישראל.
- בני עמון ומואב אסורים לבוא בקהל ישראל בקשרי נישואין (בשל התנכרותם לבני ישראל בשעה שעשו הם את דרכם במדבר לארץ ישראל).
- אין לתעב אדומי באשר אח הוא לישראל (אדום, הוא עשיו אחי יעקב), ואין לתעב מצרי, כי גרים היו בני ישראל בארצם. לאחר גיורם, דור שלישי של בניהם מותרים לבוא בקשרי נישואין עם ישראל.
טוהר מחנה לוחמי ישראל
- בעת מלחמה, מצווים לוחמי בני ישראל לשמור על טוהר המחנה הצבאי (שכן השטן מקטרג במיוחד בשעת סכנה).
- לוחם שנטמא, עליו לצאת מן המחנה עד לעמר תהליכי טהרתו הכוללים המתנה לשקיעת החמה וטבילה. לאחר טהרתו יוכל לחזור לשדה הקרב.
- אתר השירותים ימוקם מחוץ למחנה. יש לצייד כל לוחם בכלי חפירה שיאפשר לו לכסות צרכיו, כדי לשמור על צניעות, נקיון וקדושת המחנה שהשכינה בתוכו.
דיני עבד גוי שנמלט מאדוניו
- אין להסעיר עבד עוי אשר נמלט מאדוניו ומסתתר אצל ישראל. יתירה מזו, על הישראלי אף לדאוע לאמצעי מחייתו ורווחתו.
איסור זנות בישראל
- העיסוק בזנות בישראל אסור בתכלית (בין אשה בין גבר מישראל).
- כסף או שווה כסף אשר ניתן כאתנן (כתשלום) לזונה, אין להביאו כנדבה לה'.
דיני איסור ריבית
- אין להלוות בריבית לאיש או אשה מישראל. איסור זה חל הן על הלווה והן על המלווה. התורה מבטיחה כי הנשמר מריבית יזכה בברכת ה'. מותר להלוות בריבית לאינו יהודי.
דיני הנדר
- הנודר להביא קרבן או תרומה להקדש, עליו למלא התחייבותו קודם חלוף שלושה רעלים. הבטחה שיצאה מפי אדם יש לקיימה, ומוטב כי לא ידור אדם כלל.
דיני אכילת הפועל מן התוצרת
- העובד בכרם רעהו או בכל עסק ומפעל רשאי בשעת עבודתו לאכול כדי שובעו מעידולי הכרם או מתוצרת המקום, אך אין להוציא מהתוצרת אל מחוץ לעסק. כמו כן אוסרת התורה על הפועל העובד בקציר וכדומה ליטול לעצמו כדי הנפת חרמש (כמות עדולה בעזרת כלי), אך מתירה בדרך איסוף וקטיפה ידניים בלבד.
דיני נישואין וגירושין
- הנושא אשה יכול לגרשה בתנאי שטענותיו כלפיה תופסות על פי תורה ומבוססות. ועל כל פנים תהליך הגירושין יהיה רק על פי הכללים ההלכתיים הכוללים מתן גט.
- לאחר גירושיה מותרת האשה להינשא בשנית לאיש אחר.
- לאחר שנישאה בשנית ונתגרשה גם ממנו או שמת בעלה השני, אסורה אשה זו לבעלה הראשון
- הנושא אשה, מוטל עליו לשמחה בשנה הראשונה לנישואיהם (על כן, בשנה זו לא ייקח על עצמו תפקידים או מטלות המרחיקים אדם מביתו ומאשתו, ויקדיש לה רוב זמנו להנעים שהותה עמו). וכמו כן, משך שנה תמימה מיום נישואיו, פטור הוא מיציאה למלחמה.
דינים בעניני חברה וממון
- המעקל רכוש בעין חוב, לא ייטול כלים או ציוד המשמשים לקיומו ההכרחי של החייב.
- גונב נפש, החוטף איש (או אשה) מישראל ומשתמש בו כעבד או מוכרו, דינו מיתה.
- איסור לשון הרע. התורה מזכירה בהקשר זה את מרים הנביאה שדיברה סרה אודות משה אחיה ולקתה בשל כך בצרעת. אין לחתוך את סמני הצרעת מהגוף. כיון
שהטיפול בנגע הצרעת הוא תיקון רוחני, על כן יהיה הטיפול רק על פי ציווי הכהן.
- הבא למַשכן נכס חברו בגין חוב אינו רשאי להיכנס אל תוך בית החייב. עליו לחכות בפתח הבית לקבלת המשכון.
- אם בשל דלותו של בעל החוב לא ניתן למשכן אלא מכליי הצטרכותו הבסיסיים, כגון שמיכה בה הוא מתכסה בלילה – הרי שיש להחזיר מידי ערב את השמיכה הממושכנת.
- אסור להלין שכר (לעכב התשלום של השכיר).
- אין לגזור גזר דין מוות ולהמית אדם על סמך עדות בנו או אביו.
- אין להטות הדין במשפט לטובת גר או יתום בשל חולשתם.
- אין למשכן בגדיה וכליי הצטרכותה הבסיסיים שלאלמנה.
פאה ושכחה
- עומר בכמות שאינה גדולה במיוחד אשר נשכח בשעת הקציר בשדה, אין לשוב ולקחתו. 'שכחה' זו יש להשאיר למחייתם של העניים, ערים, יתומים ואלמנות.
- בכרם (וכן בשדה) יש להשאיר 'פאה'. את הענבים שבחלקו העליון של עץ הגפן אין לבצור, כי אם להשאירם עבור העניים. התורה מונה פאות שונות אותן יש להשאיר בשדה, בפרדס ובכרם בעבור מי שאין לו משלו.
אין לצער אדם ובהמה יתר על המידה
- המתחייב בדין מלקות, אין להכותו יתר על ארבעים מלקות.
- בשעת הדישה, אין לחסום את פי השור בעבודתו.
דיני יבום וחליצה
- אדם שמת בלא בנים, מחייבת התורה את אחיו לשאת את אלמנת אחיו לאשה ולקרוא את שם הבכור שיוולד על שם הנפטר. האח הנושא את אלמנת אחיו נקרא יבם, האלמנה יבמה והתהליך ייבום.
- כאשר אחי הנפטר מסרב לייבם, אזי יש לקיים טקס הנקרא 'חליצה'. השניים באים לבית הדין, שם חולצת האלמנה את נעלו של האח הממאן, יורקת על הארץ בפניו ואומרת: " ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו". כל עוד לא נעשה הייבום או טקס החליצה, אסורה האלמנה להינשא לאחר.
דין דמי בושת
- כאשר שני אנשים ניצים ביניהם, ואשת האחד פוגעת בשני בדרך גסה, עליה לשלם קנס הנקרא דמי בושת.
דיני מסחר ומשא ומתן
- התורה מצוה לסחור בדרכי יושר ולנהל המשא ומתן באמונה. אין לרמות על ידי שימוש במשקלות ובכלי מידה מזויפים.
מחיית זכר עמלק
התורה שבה ומזכירה את מלחמת העמלקי בישראל בהיותם בדרך בצאתם ממצרים. על בני ישראל לזכור לעולם (גם בימי שלווה ושלום בארצם) אשר מחוייבים הם תמיד להכרית ולמחות את זכרו.