פרשת חיי שרה

קבורת שרה במערת המכפלה
שרה הולכת לעולמה בגיל 127 שנים. מסמיכות סיפור פטירתה מיד לאחר סיפור העקידה, למדים חז"ל כי לבה  לא עמד לה בשמעה כי בנה האהוב יצחק מובל לעקידה. אברהם יוצא מבאר שבע (אליה הגיע לאחר העקידה בהר המוריה שבירושלים) ועולה לחברון כדי לספוד לשרה ולעסוק בקבורתה במערת המכפלה (בית קבורה ועליית גג  על גביו) שבחברון, שם נקברו אדם הראשון וחוה אשתו.
לשם כך מנהל אברהם משא ומתן קצר עם הבעלים של הקרקע, עפרון מבני חת, ורוכש את המקום בסכום של "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר". מפני כבודו וגדולתו של אברהם, מוכן עפרון החתי למסור לו את אחוזת הקבר ללא תמורה כספית. אלא שאברהם מעדיף לשלם במיטב כספו בעבור המקום, למרות שהארץ כולה מובטחת לו ולבניו מאת ה' עד עולם.אברהם קובר את שרה במערת המכפלה.
שליחות אליעזר לחרן
אברהם מצוה את עבדו הנאמן אליעזר לצאת לחרן, מולדת אברהם בה גרים עדיין בני משפחתו, כדי להביא משם כלה ליצחק. הוא משביעו לבל ישדך לבנו מבנות הכנעניים יושבי הארץ, כי אם ממשפחתו היושבת בארם נהריים. כמו כן, אוסר הוא עליו להסדיר את השידוך באופן שיאלץ את יצחק לרדת מארץ כנען. שליחותו היא להביא את הכלה אל ארץ כנען ליצחק בנו יחידו.לנוכח קושיית אליעזר שמא לא תסכים הנערה לבוא, מביע אברהם את בטחונו בה' שכפי שעזר לו עד עתה כך יפליא את ברכתו גם להבא. ומכל מקום, מוסיף אברהם, באם לא תרצה הכלה המיועדת ללכת עמו ארצה, הרי שבמקרה כזה יהיה פטור אליעזר עבדו הנאמן מחובת שליחותו ושבועתו.
קפיצת הדרך וגילוי רבקה
אליעזר יוצא לשליחות ועימו עשרה גמלים טעונים נדוניה ומתנות לכלה ולמשפחתה. באורח פלא מתקצרת לו דרכו, והנה לעת ערב כבר מוצא הוא את עצמו בפאתי העיר, ליד באר המים. בשעה זו יוצאות הבנות אל הבאר לשאוב מים לביתן. אליעזר מקווה שגם הכלה המיועדת תגיע אל הבאר, אך מתלבט כיצד יזהה אותה. הוא נושא תפילה לה' ומבקש כי יגלה לו ע"י סימן גורל מוסכם מי היא הכלה המיועדת ליצחק – הנערה אשר תיאות לבקשתו להשקותו מים ואף תציע להשקות גם את הגמלים, היא המיועדת לבן אדונו. עודו נושא משאלתו, והנה מבחין העבד הנאמן בנערה טובת מראה הנגשת אל הבאר. בראותו כי מימי הבאר עולים לקראתה, ממהר הוא לקראתה ומבקשה "הגמיאני נא מעט מים מכדך". הנערה נענית מיד ובמאור פנים משקה את אליעזר, ומוסיפה ומציעה כי תשאב מים גם לגמליו. עוד בטרם מספיק עבד אברהם הנרגש להגיב, ממהרת היא ושואבת בזריזות גם עבור הגמלים. נרעש מהנס הגלוי המתרחש לנגד עיניו, ניגש עבד אברהם אל הנערה ומעניק לה תכשיטים יקרים מרכוש אדונו. רק עתה שואל הוא למוצאה והאם מקום יש בביתם לארחו. רבקה משיבה כי היא בת בתואל בן מלכה ונחור אחי אברהם, וכי בביתם מקום לארחו ומזון לגמליו. אליעזר קד ומשתחווה לה' ומודה לאלוקי אדונו שהנחהו אל בית אחי אדונו.

הצלחת שליחות אליעזר
בעוד אליעזר עומד ומודה לה', רצה רבקה אל בית הוריה ומבשרת על בוא האורח החשוב. לבן, אחי רבקה, מבין על פי התכשיטים היקרים שהוענקו לאחותו כי מדובר בשליח של קרובי משפחה עשירים. הוא רץ לקבל את פני האורח ומזמינו אחר כבוד לביתם. אליעזר מגיע לבית בתואל, מתארגן במקום על מלוויו וגמליו, ומבקש מיד לשבת ולשוחח עם בני הבית אודות שליחותו ומטרת הגעתו.
כשמגישים לפניו ארוחה, מסרב העבד הנאמן להכניס דבר לפיו קודם ביצוע שליחות אדונו. ראשית לכל פותח הוא בהצגת עצמו, באומרו "עבד אברהם אנוכי". אחר מספר הוא להם אודות אדונו אברהם, משפחתו ועושרו הגדול. בהמשך דבריו הוא מספר את השתלשלות הענינים למן שליחתו על ידי אדונו אל בית אביו ומשפחתו בחרן לקחת לו משם אשה לבנו יחידו יצחק, דרך נס קפיצת הדרך שאירע לו בבואו בו ביום אל הבאר בחרן, וכלה בתפילתו ובהצלחה הניסית שעה שנזדמנה לו רבקה. בסיום דבריו מבקש הוא את ידה של רבקה עבור יצחק.בתואל אבי רבקה ולבן אחיה ממהרים להביע את הסכמת המשפחה, באומרם כי "מה' יצא הדבר". ושוב, נרגש מההצלחה שהאירה לו פנים, משתחווה אליעזר ארצה ומודה לה'. העבד מוציא את המתנות היקרות שהביא עמו ומעניקם לכלה ולמשפחתה. לאחר לינת לילה במקום מבקש הוא עם בוקר לצאת עמה מיד לארץ כנען. המשפחה מנסה לעכב את יציאתם החפוזה, ומציעה כי ישאלו את פי רבקה עצמה. לאחר שהנערה מסכימה, באומרה כי תלך מיד, מתרצים גם בני משפחתה ונפרדים ממנה בברכות.
רבקה באוהל שרה
רבקה ונערותיה יוצאות לדרך עם אליעזר. בהתקרבם אל מקום אהלי אברהם בארץ הנגב, מבחינה מרחוק רבקה באדם הדור ונשוא פנים (הוא יצחק אשר יצא להתפלל בשדה לפני ה'). למראהו רוכנת רבקה מן הגמל ומטה עצמה לכבודו כלפי הקרקע. לשאלתה מי האיש, משיב אליעזר כי זהו אדונו יצחק. בשומעה זאת מכסה רבקה את ראשה בצעיף לכבוד חתנה.יצחק שומע מהעבד את כל פרטי מאורעות שליחותו, ולאחר מכן מביא את רבקה כלתו אל אוהל שרה אמו ומתנחם בה אחר מות אמו.
אברהם מוריש כל אשר לו ליצחק
לאחר פטירת שרה משיב אברהם אל ביתו את הגר (המכונה בפסוק – קטורה), ונולדים לו ממנה ילדים, נכדים ונינים. הוא מעניק להם מתנות ומשלח את כולם מעל פניו לארץ קדם. את זכויותיו הרוחניות, רכושו הרב וכל קנייניו הגשמיים מוריש אברהם ליצחק בנו יחידו, כמאמר ה' אליו "כי ביצחק יקרא לך זרע".בן מאה שבעים וחמש שנה מסתלק אברהם מן העולם בשיבה טובה, זקן ושבע. מן הפסוק "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו", למדים חז"ל כי ישמעאל חזר בתשובה בהעמידו עצמו שני ליצחק שעה שקברו את אביהם לצד שרה אשתו במערת המכפלה.
בסיום הפרשה מפרטת התורה את שמות בני ישמעאל, שנים עשר נשיאים לאומותם, ומספרת על פטירת ישמעאל בהיותו בן 137 שנים.