פרשת חוקת

מצות 'פרה אדומה' ו'מי הטהרה'
הקב"ה מצוה את משה ואהרן אודות דיני מצות 'פרה אדומה' לטהרת טמאי מתים. עליהם לקחת פרה שכל שערותיה אדומות בשלימות, שאין בה כל מום ושלא נשאה משא מעולם. לאחר שחיטתה ע"י אלעזר הכהן מחוץ למחנה, יש להזות מדמה נוכח אוהל מועד שבע פעמים, ואזי לשורפה עם גזיר עץ ארז, אזוב ושני תולעת. הכהן השוחט את הפרה מזה מדמה ושורפה, וכן הכהן אשר אוסף את אפרה לשומרו מחוץ למחנה – נטמאים, ולטהרתם עליהם לכבס בגדיהם, ולהמתין עד הערב השמש.
אדם שנוגע במת או שוהה עימו בבית אחד נטמא שבעת ימים, ולטהרתו יזו עליו 'מי נידה' ביום השלישי וביום השביעי לטהרתו. את 'מי הנידה' יש להכין קודם ההזאה: אפר הפרה מונח על ידי כהן טהור בכלי ובו מי מעיין חיים, לאחר מכן מטביל הוא בכלי גם אזוב ומזה מ'מי הנידה' על המיטהר. לאחר ההזאה שביום השביעי, מכבס המיטהר בגדיו וטובל לגמר טהרתו. האדם הטמא אינו מורשה להיכנס לבית המקדש אלא לאחר שנטהר. הנכנס לבית המקדש בטומאתו – עונשו כרת.
פטירת מרים הנביאה והסתלקות באר המים האירועים הבאים מתרחשים סמוך לכניסתם לארץ ישראל, בשנה הארבעים לשהות בני ישראל במדבר. התורה מספרת כי בחנייתם בקדש שבמדבר צין, נפטרת ונקברת מרים הנביאה, אחות משה.
לאחר מותה מגלים ישראל כי נותרו ללא מים: "ולא היה מים לעדה, ויקהלו על משה ועל אהרן" (מכאן אנו למדים כי בזכות מרים הצדקת זכו ישראל לבאר המים שליוותה אותם במסעותיהם במדבר. ועתה, צמא העם למים בשל העלמות הבאר עם פטירת מרים).
משה ואהרן ממהרים אל פתח אוהל מועד, שם נגלה אליהם ה'. משה מצטווה להקהיל את העם, ליטול את מטהו ולומר (בדיבור) לסלע כי יוציא מים. משה מכה במטהו פעמיים בסלע לעיני בני ישראל, ומים רבים פורצים מן הסלע בשפע ומשקים את העדה ואת צאנם. משה ואהרן נענשים כי ימותו במדבר, משום שבהכותו את הסלע הקטין משה בזה את פירסום גדולת ה' שציוהו לדבר אל הסלע… על משה ואהרן נגזר בשל כך כי לא יזכו להכניס את העם לארץ ישראל…
סירוב מלך אדום למעבר ישראל בארצו
בני ישראל פונים בדרך הקצרה לארץ כנען (היא הארץ המובטחת) מכיוון דרום מזרח וחונים ב'קדש' על גבול ארץ אדום. משה שולח שליחים אל מלך אדום הוא עשו, להזכירו כי קרוב משפחה הוא לישראל בניו של יעקב. השליחים משמיעים באוזניו את קורות ישראל החל מירידתם מצריימה ועד הגיעם אל גבול ארצו, ומבקשים את הסכמתו למעבר בני ישראל דרך ארצו בדרכם לארץ ישראל. כדי לרככו מבטיחים הם כי לא ישתה העם ממימיו וכי ילכו רק בדרך המלך, מבלי לסטות ממנה ומבלי להסב כל נזק לשדות ולכרמים. מלך אדום מסרב ומשיב בשלילה תוך איום במלחמה. משה מנסה שוב, ואף מציע תשלום עבור המזון והמים שיידרשו בעת המעבר.
מלך אדום מסרב נחרצות ויוצא בראש צבא כבד לקראתם. משה מוותר, וישראל עוזבים את מקום חנייתם ב'קדש' וממשיכים בדרך עוקפת מזרחה.
פטירת אהרן בהר ההר
בהגיעם להר ההר חונים בני ישראל במקום על גבול ארץ אדום. עתה מודיע ה' כי הגיע זמנו של אהרן 'להיאסף אל עמיו'. משה, אהרן ואלעזר בן אהרן, עולים אל ההר לעיני כל העדה. שם, בנקרה מזומנת, מפשיט משה את אהרן מבגדי הכהן הגדול ומלבישם לבנו אלעזר. לאחר פטירת אהרן, 'מיתת נשיקה', יורדים משה ואלעזר לבדם מן ההר. בני ישראל מתאבלים על מות אהרן במשך 30 יום.
נצחון ישראל במלחמתם בכנעני מלך ערד
גם מלך ערד שבנגב אינו רואה בעין יפה את הופעתם של בני ישראל בסביבתו. הוא יוצא כנגדם במתקפה צבאית, ואף שובה שבי מישראל. לבקשת העם מתפלל משה לה' ומבטיח בשם בני ישראל כי באם ינצחו במלחמה, יוקדש לה' כל השלל. ה' שומע לתפילת משה, ובני ישראל מנצחים במלחמתם בכנעני יושב הנגב. השבויים שבידיהם יוצאים לחופשי וכל השלל מוקדש לה'. התשובה מביאה רפואה לעולם עייפים ומותשים מהדרך שהתארכה להם (בשל הצורך לעקוף את ארץ אדום), מתאוננים בני ישראל שוב באוזני משה על עצם היציאה ממצרים. בתגובה לתלונתם שולח בהם ה' נחשים שרפים הנושכים בהם להענישם. במצוקתם, מתפכחים בני ישראל ומבקשים ממשה כי יתפלל בעבורם להסרת הנחשים. ה' מצוה את משה להציב נחש עשוי נחושת על גבי עמוד גבוה. כאשר יביטו בני ישראל הנשוכים כלפי מעלה, אל נחש הנחושת, תתעורר בהם כוונת לבם ביראה כלפי האלוקים שבשמים – ותשובתם תרפאם.
שירת ישראל, הודיה לה' על הצלתם הסמויה
ברמז ובקצרה מספרת התורה אודות המשך מסעם של בני ישראל: לאובות, לאיי העברים, לנחל זרד ולמעבר ארנון שעל גבול ארץ מואב וארץ האמורי. בני ישראל מודים במקום זה לה' בשירת שבח והכרת תודה על הצלתם בניסים מופלאים מן האמוריים שזממו לפגוע בהם.
כיבוש ארצות סיחון האמורי ועוג מלך הבשן
מסעם צפונה, לאורך גבולה המזרחי של ארץ ישראל, מביא את בני ישראל אל גבול האמורי. ושוב שולח משה שליחים, הפעם אל סיחון מלכם לבקשו כי יתיר מעברם בארצו. אלא שגם סיחון, כמלך אדום, משיב בשלילה ויוצא למלחמה בישראל. בני ישראל משיבים מלחמה שערה, כובשים חלקים גדולים מארץ האמורי וחונים בעיר חשבון וסביבותיה. לאחר מכן כובשים ישראל את ארץ יעזר, וממשיכים במעלה הארץ צפונה אל גבול ממלכתו של עוג הענק מלך הבשן. תגובתו של עוג אינה מאחרת לבוא. גם הוא אוסף את צבאו ויוצא להלחם בישראל. ה' מרגיע את משה ומבטיחו גם במלחמתם זו יוכרעו אויביהם. בני ישראל מכים את צבא עוג ובניו מכה ניצחת וכובשים גם את ארץ הבשן.
עתה ממשיך העם במסעו ממזרח לירדן וחונה בערבות מואב מול יריחו.