פרשת וישב

יוסף בעל החלומות
יעקב ובניו משתקעים בארץ כנען וממשיכים במסורת אביהם לעסוק ברעיית צאן. יוסף בן הזקונים אהוב על יעקב וזוכה ליחס מיוחד (כדוגמה לדבר מציינת התורה את כתונת הפסים המיוחדת שתפר יעקב ליוסף). הדבר מעורר כלפי יוסף את קנאת האחים ושנאתם. יוסף מצדו, בשל הקפדתו היתירה על קיום המצוות כהלכתן, מלבה את קנאתם ושנאתם כלפיו בדווחו לאביו אודות מעשי אחיו כל אימת שאינם נראים כשרים בעיניו. המתח בבית גובר כאשר מספר יוסף לבני משפחתו אודות שני חלומות שחלם. בחלומו הראשון מאלמים האחים אלומות שיבולים בשדה, והנה מזדקפת אלומתו של יוסף ואלומות אחיו משתחוות לה.
שנאת האחים כלפי יוסף גוברת, והם פונים אליו בזעם: "המלוך תמלוך עלינו, אם משול תמשול בנו"?! חלומו השני של יוסף מעורר גם את רוגזו של אביו.  בחלומו משתחווים אליו השמש והירח ואחד עשר כוכבים. כלומר יוסף רואה בחלומו כי מלבד אחיו, משתחווים לו גם הוריו, יעקב ורחל, 'השמש והירח'. אלא שלמרות רוגזו, מבין יעקב, כי חלומות יוסף אינם דברי רהב ריקים מתוכן. הוא נוצר בלבו את סיפורי חלומות בנו וממתין לבאות.

אחריתה של קנאה
האחים רועים בשכם את צאן אביהם, ויוסף הקטן שהושאר בבית, נשלח במצות אביו לשאול בשלומם. בראות האחים את יוסף מתקרב לקראתם, זוממים הם להורגו. ראובן הבכור, מתוך תחושת אחריות כלפי אביו, מסכל את כוונתם להורגו ומשכנעם להשליך את יוסף לבור. בלבו פנימה מתכוון ראובן כי מאוחר יותר יחלץ את יוסף מן הבור וישיבו הביתה. האחים מפשיטים מעל יוסף את כתונת הפסים, טובלים אותה בדם חיה ומורידים אותו אל הבור. בעוד הם יושבים לאכול, עוברת במקום שיירת סוחרים. באותה שעה נעדר מן המקום ראובן הבכור. יהודה, שאינו מודע לכוונת ראובן לחלץ את יוסף, מבין אף הוא כי המתת יוסף בבור הינה צעד קיצוני מדי. הוא מציע למכור את יוסף לסוחרים הישמעאלים. וכך, לאחר שעבר מיד ליד בין סוחרי עבדים, הורד יוסף למצרים ונמכר לבסוף לפוטיפר הממונה על בית פרעה. כשחוזר ראובן אל אחיו ומגלה לתדהמתו כי יוסף אינו בבור, הוא מזדעזע וקורע בצערו את בגדיו. האחים שבים לביתם ובידיהם כתונת הפסים הספוגה בדם עיזים. לבו של יעקב נשבר. הוא קורע את בגדיו וזועק "כתונת בני… חיה רעה אכלתהו… טרוף טורף יוסף"!!! יעקב מתאבל על בנו האהוב יוסף וממאן להתנחם. בעקבות מכירת יוסף מאבד יהודה את מעמדו וחשיבותו במשפחה. בראותם את גודל צערו ושיברון לבו של אביהם, מאשימים אותו אחיו ברפיסה והעדר מנהיגות על שלא מנעם מלמכור את יוסף.
יהודה ותמר כלתו
התורה מספרת אודות התרחקות יהודה ממשפחתו, נישואיו לבת שוע הכנעני ולידת שלושת בניו ער, אונן ושלה. לאחר מכן מסופר אודות נישואי תמר לער בנו בכורו, שנפטר בשל חטאיו. לאחר פטירת ער נישאת תמר לאונן על מנת להקים זכר לאחיו. אלא שגם את אונן ממית ה' בחטאו, על שלא חפץ להעמיד צאצאים לתמר. תמר מקווה כי תוכל להינשא לשלה צעיר הבנים, אלא שתקוותה נכזבת. יהודה, שחושש שמא יהיה גורל בנו הקטן כשל שני אחיו הגדולים, דוחה את תמר ומתרץ כי שלה צעיר מלהינשא. תמר הצדקת יודעת היטב כי כלל אינה אשמה במות בני יהודה וחשה עצמה פגועה. לאחר מות אשת יהודה, מציבה לו תמר מארב, פיתיון. בהכירה את הדרך בה הוא הולך עם חבירו חירה אל גוזזי צאנו בתמנת, מחליטה היא לשבת על אם הדרך מכוסה בצעיף כפרוצה. יהודה בא אליה ומבטיחה כי ישלח לה בשכרה גדי מן הצאן. היא מסכימה, אך דורשת שישאיר בידיה עירבון. יהודה משאיר בידיה את טבעת חותמתו, אדרתו ומטהו. ברצותו לקיים את הבטחתו, שולח יהודה את הגדי בידי ידידו חירה על מנת שיטול ממנה את חפציו. הלה יוצא לשליחותו אך להפתעתו טוענים אנשי המקום כי אין במקומם אשה העונה לתיאורו. יהודה מבין כי הסתבך באשר חפציו האישיים נותרו בידי האשה המסתורית. אלא שעדיין אינו יודע עד היכן מגיעים הדברים… לאחר כשלושה חודשים נודע ליהודה כי כלתו תמר, בת שם הכהן, הרתה לזנונים (שהרי היה עליה להמתין עד אשר ייבמה שלה בנו הצעיר). על כן הוא פוסק כי תוצא להישרף כדין בת כהן שזנתה. תמר החסודה אינה חפצה להלבין את פני יהודה חמיה ברבים. היא מוציאה את מקלו, אדרתו וטבעתו ואומרת כי הרתה לבעל החפצים הללו. עתה מבין יהודה כי ממנו הרתה תמר וכי צדקה ממנו, שהרי מנע ממנה את שלה בנו הצעיר. תמר שצדקתה יוצאת לאור זוכה ללדת ליהודה שני צדיקים, פרץ וזרח התאומים.

יוסף ואשת פוטיפר
יוסף שנמכר לעבד לפוטיפר, שר בית המטבחיים של פרעה מלך מצרים, מצליח בכל מעשיו ונושא חן בעיני אדונו. עד מהירה מגלה פוטיפר כי עבדו הצעיר הינו בעל כישורים נדירים וכי סגולה רוחנית מופלאה מלווה אותו ומביאה ברכה לביתו. הוא נותן בו אמון מוחלט ומפקיד בידיו את ניהול כל עניני הבית. אשת פוטיפר שנותנת עיניה בעלם העברי יפה התואר ומנסה לפתותו ללא הצלחה, אוחזת בבגדיו בשעה שאין איש בבית ומושכת אותו אליה. יוסף מתחמק מאחיזתה ובורח מן הבית בהשאירו אחריו בידיה את בגדו העליון. מאוכזבת וכעוסה, מעלילה אשת פוטיפר על יוסף כי הוא שניסה לתקוף אותה, וכהוכחה לדבריה היא מראה לבעלה את בגדו שנשאר בידה. פוטיפר הזועם משליך את יוסף לבית הסוהר, למחלקה בה אסורים שרי המלך שסרחו. גם בבית הסוהר מצליח ה' את דרכו, ויוסף נושא חן בעיני שר בית הסוהר שמפקיד בידיו את הניהול השוטף של בית האסורים.
חלומות ופתרונם
אל בית הסוהר מגיעים שני אסירים חדשים: שר המשקים ושר האופים של המלך פרעה. חטאם של שני מסכנים אלה: הראשון מזג למלך כוס יין שנמצא בה זבוב, והשני הגיש לו מאפה ובו גרגרי אבן. בוקר אחד, לאחר ששהו השניים כשנה בבית הסוהר, פוגש אותם יוסף והנה פניהם נפולות. מסתבר שכל אחד מהם חלם בלילה חלום מוזר שטורד את מנוחתו. יוסף החכם והכשרוני מציע את עזרתו בפתרון חלומותיהם. שר המשקים פותח ומספר: והנה בחלומו גפן בעלת שלוש זמורות (=ענפים) ועליהן ענבים בשלים, והוא, שר המשקים, מחזיק את כוס המלך בידו, סוחט לתוכה את הענבים ומגיש את המשקה למלך. יוסף פותר את חלומו באומרו כי שלושת ענפי הגפן רומזים לשלושה ימים, וכי הגשת הכוס בידו למלך מלמדת אשר בעוד שלושה ימים יחון אותו המלך ויחזירו לתפקידו. יוסף מנצל את ההזדמנות ומבקש משר המשקים כי יזכירהו לטובה לפני המלך לשחררו מבית הכלא באשר הושיבוהו בו על לא עוול בכפו. אחריו פותח ומספר שר האופים את חלומו: בחלומי, על ראשי שלושה סלי נצרים. בסל העליון מיני מאפה של בית המלך ועוף אוכל מתוך הסל. הפעם פתרונו של יוסף קשה ואכזרי. אף בחלומו של שר האופים רומזים שלושת הסלים לשלושה ימים. אולם העוף האוכל מן הסל מעל ראשו מלמד כי בעוד שלושה ימים ידון המלך גם בענינו, דינו ייגזר לתלייה ועוף השמים ינקר את ראשו.חולפים שלושה ימים, והנה חג גדול במצרים – יום הולדתו של פרעה. במצות המלך מובאים לפניו עניניהם של השרים החוטאים כדי לדון בהם. על שר המשקים הוא גוזר כי ישוב לתפקידו כבראשונה, ואילו בענינו של שר האופים גוזר המלך כי ייתלה על עץ. שר המשקים אכן חוזר לשמש בתפקידו, אך שוכח מהבטחתו ליוסף ואינו מזכירו לטובה לפני המלך!