פרשת ויצא

סולם יעקב בבית אל
בעצת אמו ובברכת אביו יוצא יעקב את באר שבע אל משפחת לבן בחרן, והוא בן 63 שנים. בדרכו הוא עובר במקום שעתיד להיות בית המקדש. הקב"ה מקצר את היום כדי שיעקב יאלץ לחנות במקום הקדוש ולעשות בו את הלילה. בשנתו חולם יעקב, ובחלומו "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו, והנה ה' ניצב עליו ויאמר: אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך". וממשיך ומרעיף עליו ברכות ומבטיחו כי ישמרהו בכל אשר ילך.
יעקב מקיץ משנתו, כולו נפעם על שזכה לישון במקום מקדוש אשר הוא "שער השמים". הוא נוטל את האבן שהיתה בלילה למראשותיו, מעמידה כמצבה ויוצק עליה שמן. למקום הוא קורא 'בית אל'. יעקב נודר כי כאשר, כהבטחת ה', ישוב בשלום אל בית אביו, יתן מעשר מרכושו ויבנה בית לה' על המצבה שהעמיד במקום.
פגישת יעקב ורחל
לאחר 14 שנות לימוד תורה בישיבת עבר (נינו של שם בן נח), מגיע יעקב אל פאתי חרן. שם הוא פוגש קבוצת רועי צאן היושבים בצהרי היום עם עדריהם סביב באר המים.
לשאלתו, משיבים הם כי מוצאם מחרן וכי מכירים הם את משפחת לבן. הוא דורש בשלום דודו לבן והללו משיבים כי שלומו טוב, וכי תיכף תבוא בתו רחל להשקות את צאן אביה מן הבאר.
לפליאת יעקב על רביצת העדרים ליד הבאר בעוד היום גדול, מסבירים הרועים כי ממתינים הם לבואם של עדרים נוספים כדי שיגללו בכוחות משותפים כל הרועים יחדיו את האבן הגדולה המונחת על פי הבאר.
בעוד הם מדברים, מגיעה רחל עם צאן אביה אל הבאר. למראה רחל, ניגש יעקב ומגולל לבדו את האבן מעל פי הבאר ומשקה את צאן דודו.
כשנודע לרחל כי האיש אינו אלא יעקב בן דודתה רבקה, ממהרת היא לבשר את דבר בואו לאביה. כשמוע לבן אודות האורח, ממהר הוא לרוץ מיד לקראתו. הוא מחבקו ומנשקו ומזמינו בחום להתארח בביתו. בבואם לבית לבן מספר יעקב למארחו כי בורח הוא מפני עשו אחיו.
נישואי יעקב ללאה ולרחל
יעקב מתיישב בבית לבן ורועה את צאן דודו. לאחר חודש ימים מבקש לבן לשלם שכר ליעקב בעבור עבודתו. יעקב אינו מעונין בתשלום כספי ומבקש את ידה של רחל בתו תמורת שבע שנות עבודה בעבורה. לבן מצדו מסכים באומרו כי עדיף בעיניו להשיאה ליעקב מלאיש אחר. כמוסכם ביניהם, עורך לבן משתה חתונה לכל אנשי המקום, אך מרמה את יעקב בהשיאו לו את לאה בתו הגדולה. גם את זילפה שיפחתו נותן הוא ללאה לשפחה. כשמגלה יעקב את התרמית, פונה הוא ללבן ודורש הסבר. הלה מצטדק באומרו כי אין מנהג המקום להשיא את הבת הצעירה לפני הבכירה. אמנם, מוסיף הוא, בעבור עוד שבע שנות עבודה אחרות יוכל לקבל גם את רחל.  בתום שבע שנות עבודה נותן לבן ליעקב את בתו רחל לאשה, ועימה נותן הוא גם את בלהה לה לשפחה. "ויאהב יעקב את רחל מלאה". לנוכח צערה של לאה על שאינה אהובה על יעקב כאחותה רחל, מזכה אותה ה' בפרי בטן והיא יולדת לו ארבעה בנים: ראובן, שמעון, לוי ויהודה.

מערכת יחסים מורכבת
רחל העקרה מקנאה באחותה על שזכתה ללדת, ומפנה צערה ותסכולה כלפי יעקב בעלה. היא מציעה לו כי יקח את שפחתה בלהה לאשה, ומקווה כי באם תלד שפחתה תיבנה גם היא בעקבותיה (כשם ששרה הרתה לאברהם לאחר שנתנה לו את שפחתה הגר). שני בנים יולדת בלהה ליעקב: דן ונפתלי. גם לאה, שבינתיים פסקה מלדת, הולכת בדרך אחותה ומוסרת את שפחתה זילפה ליעקב לאשה. זילפה יולדת שני בנים: גד ואשר. התורה מספרת עתה אודות ראובן, בנם הבכור של יעקב ולאה. הוא חוזר מקציר השדה ובידיו דודאים (יסמין) שהביא לאמו. רחל מתאווה לדודאים ומבקשת מלאה כי תקבל גם היא מן הדודאים. לאה מתרעמת ועונה: לא די שלקחת את בעלי וגם את דודאי בני תרצי?!… ברוב תאוותה לדודאים, מציעה רחל כי תמורתם תהיה לאה הערב עם יעקב תחתיה. ושוב נפקדת לאה ויולדת ליעקב בזה אחר זה שני בנים ובת אחת: יששכר, זבולון ודינה. עתה זוכר ה' את רחל מרת הנפש ושומע לתחנוניה המרובים, והיא נפקדת ויולדת ליעקב את יוסף.
יעקב מתעשר בבית לבן
לאחר לידת יוסף, 14 שנים מאז הגיע יעקב לחרן, מחליט הוא לשוב אל בית אביו. אולם לבן, היודע היטב כי הברכה בביתו אינה אלא בזכות יעקב, מבקש לעכבו אצלו זמן נוסף ואף מציע לשלם לו על כך. יעקב נענה להפצרות לבן, אך אינו חפץ להשתכר ממנו ומעדיף ליהנות מברכת ה'. לפי ההסכם החדש (לאחר התפתלויות ושינויים חוזרים ונשנים מצד לבן הרמאי) – הכבשים והעיזים בעלי טלאי או נקודות חומות שייוולדו מעתה בצאן לבן, של יעקב הם. ה' מברך את יעקב, ובאורח פלא שלמעלה מדרך הטבע, מתמלא הצאן בכבשים ועיזים בעלי טלאי או נקודות חומות. יעקב הופך לעשיר מופלג ובעל נכסים רבים. קנאה וצרות עין שש שנים נוספות חולפות. יעקב רואה במוחש כיצד מתגברת קנאת בני לבן המתלחשים ביניהם אשר כל עושרו הגיע לו על חשבון אביהם. גם פני לבן אינם כתמול שלשום. ה' מתגלה ליעקב ומצווהו לעזוב את המקום ולשוב אל בית אביו לארץ כנען.
מיד קורא הוא לשתי נשותיו, רחל ולאה, חולק עימן את תחושותיו הקשות בשל רמאויות וקנאת לבן אביהן. בתוך דבריו הוא מספר להן אודות התגלות ה' אליו לזרזו לחזור לביתו.
רחל ולאה מסכימות עימו על החלטתו לעזוב, באומרן כי גם הן חשות כמוהו ומרגישות כנכריות וזרות בבית אביהן.
הבריחה, המירדף והברית.
יעקב לוקח עמו את נשיו, ילדיו וכל רכושו ויוצא בחשאי מחרן בדרכו חזרה ארצה אל אביו יצחק. לאחר שלושה ימים, כשקולט לבן כי יעקב ומשפחתו יצאו את חרן, יוצא הוא עם בניו לרדוף אחריהם. אלא שבמהלך המרדף מתרה ה' בלבן בחלום הלילה לבל יפגע ביעקב. ביום השביעי ליציאת יעקב מחרן, מדביק לבן את מחנה יעקב על הר הגלעד. הוא מטיח ביעקב את טענותיו על שבחר לברוח עם בנותיו ונכדיו מבלי להודיעו ומבלי לאפשר לו אפילו להיפרד מהם. בתוך כך טוען לבן כי גם נגנבו ממנו פסלי אליליו, ובודאי יד יעקב במעל. יעקב מתרץ את עזיבתו החשאית בשל חששו שמא ינסה לבן למנוע את הליכת בנותיו עמו. ובאשר לפסלים, מכחיש הוא את הענין מכל וכל (יעקב אינו יודע כי רחל היא שהעלימה את אלילי אביה), ובזעמו מציע הוא ללבן לערוך חיפוש בכליו. בחיפושיו עובר לבן מאוהל לאוהל ומעלה חרס בידו. בהגיעו לאוהל רחל, והנה היא יושבת על מושב כר הגמל שתחתיו התרפים. רחל מתנצלת שאינה יכולה לקום ממקומה באשר אינה חשה בטוב. בתום החיפוש המביש, אין יעקב יכול עוד להבליג ומטיח בלבן מילים קשות. הוא מגולל בפניו את מסכת הרמאויות והנכלים כנגדו והרי הוא שהביא ברכה על ביתו. סופו של דבר כורתים השניים ברית שלום ביניהם ומקימים את מצבת גל האבנים 'יגר סהדותא' (גלעד), אות לבריתם. לבן שב למקומו ויעקב ממשיך במסעו לארץ כנען. בדרכו מתלווים אליו מלאכי אלוקים.