שירת 'האזינו' עדות נצח בין ישראל לבין ה'
הדברים האחרונים שאומר משה על פי ציווי ה' בפני בני ישראל לפני מותו, מהווים ברית נצחית וזיכרון עולם בענין הקשר והמחויבות העצמיים בינם לבין הקב"ה.
השמים והארץ משמשים למשה כעדים נצחיים לדברי הברית האמורים בפתח שירתו, ככתוב: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי".
דברי הברית נקראים על פי ציווי ה' – 'שירה'. וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בסגנון המיוחד, הבלתי רגיל, בו נאמרים הדברים. גם צורת כתיבתה של השירה בספר התורה, על פי המסורת שבידינו למן מתן תורה, היא במבנה של שיר, בטורים צרים.
בשירת 'האזינו' מהלל ומשבח משה את הקב"ה, עומד על יחסו המיוחד לעם ישראל ומתאר את הדרך בה לקח לו את ישראל לעם.
בדברי השירה מובלטת כפיות הטובה של בני ישראל, ככתוב "וישמן ישורון ויבעט", שלכן כועס ה' עליהם ומענישם. אולם, בהמשך הדברים מבטיחה השירה כי בסופו של דבר יעשו ישראל תשובה, והקב"ה יסלח להם וייפרע מכל צריהם.
תורת חיים
לאחר תום דברי השירה, בא נאמרו דברי ברית, תוכחה, עידוד וברכה, עומדים משה ויהושע לפני ישראל ביום מיוחד זה, בו משמשים שני המנהיגים יחדיו. ועתה, לאחר אמירת השירה, פונה משה רבנו אל העם ומבקשם להפנים את הדברים וללמד את התורה לבניהם אחריהם עד עולם.
משה צופה מן ההר אל הארץ המובטחת
ה' מצוה את משה לעלות אל הר העברים, הר נבו, לצפות ממרומי ההר אל הארץ ולסיים בכך את תפקידו ההיסטורי והייחודי. עתה, בגיל 120 שנה מצטוה משה להשקיף בטרם ימות אל הארץ המובטחת שאליה לא יבוא.
ה' מזכיר למשה את חטא 'מי המריבה' שבגינו נגזרה עליו ועל אהרן מיתה במדבר ומבטיחו כי יזכה למיתת נשיקה בדומה לזו של אהרן אחיו.
השאר תגובה