פרשת בראשית

מעשה בראשית
התורה מספרת אודות בריאת העולם על נבראיו העיקריים והכלליים – ארץ ושמים, גרמי השמים, צמחים ובעלי חיים וכיו"ב, המהווים יחדיו את העולם אותו אנו מכירים ובו אנו חיים. תהליך הבריאה נדרש ומפורש על ידי המפרשים השונים, ומקבל עומק ומשמעות מיוחדת בתורת הקבלה והחסידות. כאן מובאים הדברים על פי המפורש בפשט הכתובים אודות פרטי הבריאה בששת ימי בראשית:
ביום הראשון נבראים האור והחומרים היסודיים בבריאה כמו מים, אוויר ואדמה, ובאופן שמעורבים הם זה בזה. הבדלת האור מן החושך, מאפשרת הגדרת היום הראשון לבריאה.
ביום השני מחלק ה' את המים ל'מים עליונים' ו'למים תחתונים'. המים העליונים מקומם מעל הרקיע והתחתונים מכסים את הארץ.
ביום השלישי ניקווים המים התחתונים אל עמקי הים שבכדור הארץ ונחשפת ומתגלה היבשה. בציווי ה', מצמיחה הארץ מיני צמחים, עשבים, עצים ופירות.
ביום הרביעי נבראים מערכות וגרמי השמים – השמש (להאיר ביום), הירח והכוכבים (להאיר בלילה).
ביום החמישי נבראים הדגים ושאר יצורי המים, העופות וכל בעלי הכנף.
ביום השישי נבראים החיות, הבהמות ושאר כל היצורים החיים על האדמה. עתה, לקראת סיום מעשה בראשית, נברא האדם נזר הבריאה בצלם אלוקים, ומוענקת לו השליטה והממשלה על כל הנבראים שבים וביבשה.
יום השבת – יום שביתה ומנוחה
מלאכת בריאת העולם מסתיימת ביום השביעי, האחרון במעגל השבוע. ה' מברך את היום השביעי ומקדשו ליום שביתה ומנוחה כאות ועדות לבריאת העולם.
תכלית הבריאה – עבודת האדם
העולם אינו מגיע לשלמותו ותכליתו אלא על ידי עבודת האדם. התורה ממחישה זאת באומרה כי שיח השדה אינו צומח ללא ירידת גשמים, ומוסיפה ואומרת כי אין ה' מוריד גשמים כל עוד אין אדם לעבוד את האדמה.
שיאה של מלאכת מעשה בראשית היא בבריאת האדם. אף שגופו נברא גם הוא מחומר גשמי, נופח הקב"ה באפיו נשמת חיים המבדילה אותו לאין ערוך מיתר הנבראים.
האשה – עזר כנגדו
ה' מעמיד לפני האדם את כל בעלי החיים שכולם נבראו בזוגות, ובחכמתו הרבה קורא האדם לכל אחד ואחד מהם בשמו הראוי לו (בהמשך, לאחר תיאור חטא עץ הדעת, מספרת התורה, כי גם לאשתו קרא האדם בשמה – חוה, להיותה אם כל חי). ולפי שרק האדם נברא יחידי (ללא בת זוג), על כן מחליט ה' כי הגיעה השעה שלא להשאירו יותר לבדו בעולם. הוא מפיל עליו תרדמה ויוצר מאחת מצלעותיו את האשה. מעתה על האדם לדבוק באשתו ולהקים עמה את התא המשפחתי למען יעמידו יחדיו צאצאים להמשך הדורות. אף שבאותה שעה אדם וחוה ערומים, מכל מקום אינם מודעים לכך ועל כן אינם בושים בזה כלל.
חטא עץ הדעת וקללתו
את האדם מניח הבורא בגן עדן בו צומחים שני עצים בעלי סגולה מיוחדת: עץ החיים שלפירותיו סגולת חיי נצח, ועץ הדעת שהאוכל מפירותיו נחשף למושגי הטוב והרע שבעולם. ה' מצוה על האדם לשמור על הגן ומתיר לו לאכול מכל פירות הגן כאוות נפשו, אך מזהירו לבל יאכל מפרי עץ הדעת.
הנחש הקדמוני, השונה בתכלית מהנחש אותו אנו מכירים כיום (בששת ימי בראשית עדיין עומד היה על רגליו והיה מעולה וחכם משאר בעלי החיים), פונה לאשה ומשדלה לאכול מפרי עץ הדעת האסור באכילה. האשה מתפתה ורק טועמת מן הפרי ואף פועלת על בעלה להתכבד ממנו. טעימת פרי עץ הדעת פוקחת עיניהם ויוצרת אצל שניהם תחושת בושה ואי נוחות מעובדת היותם ערומים. על כן תופרים הם לעצמם חגורות מעלי התאנה לכיסוי גופם.
הקב"ה מעניש את הנחש המחטיא ואת אדם וחוה החוטאים. על הנחש נגזר כי יהיה ארור מכל חית השדה, רגליו ינטלו ממנו ומעתה יזחל על גחונו ויטעם תמיד את טעם העפר. כמו כן ישים ה' איבה תמידית בינו לבין האדם. האשה נענשת אשר תתקשה ותסבול בעיבור ובלידה, ולעולם תשתוקק היא אל בעלה והוא ימשול בה. על האדם נגזר כי את פרנסתו לא יוציא מן האדמה (שנתקללה אף היא בגינו) אלא בעבודה קשה וביגיעה רבה. כמו כן, על מנת למנוע מן האדם לאכול גם מפרי עץ החיים (שאז יחיה הוא לנצח ובכך יונצח גם חטאו), מגרש הקב"ה את אדם וחוה מגן עדן ומעתה נגזר עליהם לחיות שנות חיים קצובות שאחריתן מוות וכליון.
מנחת קין ומנחת הבל
אדם וחוה מביאים לעולם שני ילדים – את קין ואת הבל. קין עובד האדמה מביא מנחה עלובה קרבן לה', מהגרועים שבגידולי האדמה. לעומתו מקריב הבל רועה הצאן מן המשובחים שבעדריו. ה' מקבל ברצון את מנחת הבל ודוחה את מנחת קין אחיו. לנוכח אכזבתו, מסביר ה' לקין הממורמר את ענין הבחירה החופשית – התביעה מן האדם לגבור על יצרו הרע המסיתו להפנות עורף לרצון העליון. קין הפגוע והמקנא מנצל שעת כושר, ובהיותם לבדם בשדה קם הוא על הבל אחיו והורגו. הקב"ה גוזר על קין כי יהיה מסומן, מקולל ומנודה ע"י הבריות, ועל כן נע ונד יהיה ממקום למקום.
רק לאחר כמה דורות בא קין על עונשו הראוי לו. למך, צייד עיוור, דור שישי לצאצאי קין הנעזר בבנו תובל קין, הורג בשוגג בשעת צייד את קין סב סבו בזהותו אותו בטעות כחית השדה.
השתלשלות הדורות מאדם עד נח
התורה ממשיכה בסיפור התפתחות העולם, ומתארת את דמותו של נח הצדיק בדור המבול. בלא להרבות בסיפורי דברים, מפרטת התורה בקצרה את שלשלת צאצאי אדם וחוה (שת, אנוש ועוד שבעה דורות) עד להולדת נח והולדת שלושת בניו: שם, חם ויפת. מסדר הדורות אנו לומדים, כי אנשי הדורות ההם חיו שנים רבות, ומתושלח, שהאריך ימים יותר מכולם, חי 969 שנה!
מחיית מכעיסי ה'
במהלך הדורות הלכה וירדה רמתם המוסרית של בני האדם, עד כי בימי נח הגדישו בני דורו את הסאה והיו מכעיסים את האלוקים בורא העולם בשחיתותם. ה' מחליט למחות מעל פני האדמה את כל המין האנושי ואת כל בעלי החיים למיניהם. רק נח הצדיק בדורו נושא חן בעיני ה'.