פרשת במדבר

מפקד למניינם של בני ישראל
בא' באייר, בשנה השנייה לצאתם מארץ מצרים, מצוה הקב"ה את משה למנות את בני ישראל (גברים הכשירים לשרת בצבא מגיל עשרים שנה ומעלה). חודש ימים לאחר הקמת המשכן (בא' בניסן) והשכנת השכינה בו, מונה אותם הקב"ה כאות לחביבותם.
התורה מזכירה את כל שניים עשר ראשי השבטים, ומסכמת את מנין הגברים בכל שבט ושבט:
; ראובן: 46,500 ; שמעון: 59,300 ; יהודה: 74,600 ; יששכר: 54,400 ; זבולון: 57,400 ; אפרים (יוסף): 40,500 מנשה (יוסף): 32,200 ; בנימין: 35,400 ; דן: 62,700 ; אשר: 41,500 ; גד: 45,650 ; נפתלי: 53,400 ; סך הכול נמנו: 603,550 נפש.
שבט לוי ועבודתו בקודש
שבט לוי, שנבחר לשרת ולשמש במשכן אינו נכלל במנין העם. בני שבט זה (הממונים על פירוק המשכן וכליו, נשיאתו במסעות בני ישראל במדבר והקמתו מחדש בכל חניה) ממוקמים תמיד בסמוך למשכן לשומרו מכניסתם של זרים.
סדר חנייתם ומסעם של בני ישראל
ה' מצוה את משה ואהרן על סדר חנייתם ומסעם של שניים עשר השבטים סביב המשכן. השבטים מחולקים לארבע קבוצות בארבעת צידי המשכן, כל שבט על דגלו: ממזרח למשכן מחנה שבט יהודה, ועימו נלווים השבטים יששכר וזבולון. בדרומו של המשכן מחנה שבט ראובן, ועימו השבטים שמעון וגד. מערבית למשכן מחנה שבט אפרים, ועימו השבטים מנשה ובנימין. ומצפון למשכן מחנה שבט דן, ועימו השבטים אשר ונפתלי.
לשבט לוי, כאמור, מחנה מיוחד ועצמאי במרכזם של כל המחנות בסמוך לאוהל מועד (הוא המשכן).
וכך יוצאים בני ישראל לכל מסעותיהם במדבר: כאשר מתעלה הענן מעל המשכן, אות הוא ליציאת העם למסע. לאחר פירוק המשכן ועריכת כל ההכנות ליציאה לדרך, יוצאים בני שבט יהודה בראשונה ואיתם שני השבטים הנלווים אליהם. בעקבותיהם יוצאים בזה אחר זה שאר שבטי ישראל על פי סדר חנייתם.
אהרן ובניו הכהנים
עם סיום מפקד בני ישראל, מספרת התורה אודות משפחת הכהונה. בראש המשפחה אהרן הכהן הגדול, אחי משה רבנו. עמו נמשכו לכהונה גם בניו: נדב ואביהו (אשר מתו חשוכי ילדים בהקריבם אש זרה) ואלעזר ואיתמר. מאוחר יותר נמשך לכהן גם פנחס בן אלעזר (שנולד לאחר משיחת הכהנים ולא נמשח יחד עמם) בזכות מסירות נפשו לה', כמסופר להלן בפרשת פנחס.
קדושת הלויים והכהנים ועבודתם בקודש
לשבט לוי המקודש לה' נועד תפקיד מיוחד בעם ישראל.
הלויים (שאינם כהנים) מופקדים על שמירת המשכן, והכהנים מבני השבט משרתים בעבודת המשכן (הקרבת הקורבנות וכו').
מתחילה בכורי ישראל (ש'ניקנו' לה' שעה שהופרשו לחיים מבכורי מצרים שמתו ב'מכת בכורות') הם שהוקדשו לעבודת המשכן ושמירתו, אולם בשל השתתפותם בחטא העגל איבדו הם את קדושתם, ובני לוי, שלא השתתפו כלל בחטא זה הוקדשו תחתם לעבודת הקודש.
מפקד שבט לוי, סדר חנייתם ותפקידיהם
עתה נמנים בנפרד בני לוי, שכאמור לא התפקדו במפקד הכללי של בני ישראל, ומפאת קדושתם מצוה ה' את משה למנות את כל הזכרים שבשבט מבן חודש ומעלה. התורה מוסיפה ומתארת את אופן וסדר חנייתם ומסעם של שלושת ראשי בתי האב שבשבט זה – גרשון, קהת ומררי – וכן את חלוקת תפקידיהם בקודש:
משפחת גרשון, מניינם 7,500 זכרים. מקום חנייתם ממערב למשכן ותפקידם לשאת (בעת המסעות) את יריעות המשכן, שעריו וקלעי החצר ואביזריהם.
משפחת קהת, מניינם 8,600 זכרים. מקום חנייתם מדרום למשכן והם מופקדים על נשיאת כלי המשכן הפנימיים: השולחן, המנורה, המזבחות וכלי הקודש. אמנם כיון שכלים מקודשים אלה נמצאים בתוך המשכן (מקום שהכניסה אליו מותרת רק לכהנים), על כן רק לאחר כיסוי הכלים על ידי הכהנים (ופירוק המשכן) רשאים בני קהת הלווים לשאתם. בהקשר זה מטיל הקב"ה על הכהנים את האחריות לשלומם וגורלם של בני קהת ומזהירם על כיסויים הנאות של כלי הקודש.
משפחת מררי, מניינם 6,200 זכרים. מקום חנייתם צפונית למשכן ותפקידם לשאת את קרשי המשכן, בריחיו, עמודיו וא-דניו, עמודי החצר, היתדות ושאר כלי עבודתו. בני שבט לוי המשמשים בקודש בתפקידים האמורים הינם מגיל שלושים עד גיל חמישים.
למרות השתייכותם המשפחתית מובדלים משה ואהרן ומשפחותיהם מאחיהם הלויים וחונים בנפרד במזרחו של המשכן.
פדיון הבכורות מעבודת הקודש
משה מונה את בכורי ישראל מגיל חודש ומעלה ומניינם 22,000 בני שבט לוי נכנסים תחת בכורי . עולה ל 22,273 ישראל לעבודת הקודש [אף שמספרם של בני לוי מגיע לפי חישוב פשוט ל 22,300- נפש, בכל זאת מסכמת התורה ואומרת כי מניינם הוא 22,000 נפש....?! ההסבר לכך: סיכום מפקד בני לוי נועד לחישוב פדיון בכורות ישראל מעבודת הקודש והחלפתם בלויים הנוטלים את תפקידם (כפי שהתורה מבהירה מיד בהמשך), ומכיון ש- 300 מהלויים הינם בעצמם בכורים (שבלאו הכי מוטלת עליהם העבודה), הרי שלא הוצרכה התורה לכללם בסיכום], ובנוגע ל 273- הבכורים העודפים, מצוה ה' לפדותם על ידי מתן חמשה שקלי כסף בעבור כל בכור. בהגרלה שמקיים משה בין כל בכורי ישראל עולים 273 הבכורים העודפים, ודמי פדיונם ניתנים לאהרן ובניו הכהנים.