סיפוק אמיתי

"זה לעומת זה עשה האלוקים", ומה שמוביל אדם בדרך העולה בית א-ל ברובד הגשמי, עלול להיות מעכב ואף הרסני ברובד הרוחני – זאת כיון שטרם עיבודו וזיכוכו, מעלים הגשמי ומסתיר על הרוחני.
עבודת ה' בשמחה ובטוב לבב
אכן ברובד הגשמי, עבודת זיכוך גדולה היא אצל האדם, להודות על כל אשר ניתן לו, שנאמר: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". גישה נכונה ובריאה זו עושה את הגשמי לכלי איכותי המפנה מקום ומסייע רבות להתפתחות רוחנית מתמדת. המלמד עצמו להסתפק במועט, רוחו טובה עליו וממילא ניתנת בידו היכולת והזכות להתמקד בעיקר.
כדוגמת הרב הקדוש רבי זושא מאניפולי שהיה 'טהור עיניים מראות ברע'. ועל כן אף שהיה עני מרוד ומלומד בייסורים, היה שרוי תמיד בהלך רוח מרומם, ודרכו כל ימיו היתה לשבח ולהלל את הבורא על טובותיו המרובות עימו.
'חשוב טוב – יהיה טוב'
פעם, לנוכח תלאות חייו וריבוי צרותיו, שעלו עד למעלה מראשו, שאלוהו חסידים כיצד מצליח הוא לפעול על עצמו לברך בשמחה כה גדולה על הרעה, ממש כשם שמרבית בני האדם מברכים כך רק על הטובה? התנצל ר' זושא באומרו כי בוודאי טועים הם וכי ברור ששגו בבחירתם לפנות אליו. היעלה על הדעת לשאול איש אשר כמוהו שאלה כה נכבדה? והרי הוא, לדאבונו, כלל אינו יודע כיצד לענות על כך, מכיוון שמעודו לא פקדה אותו כל רעה, וממילא אצלו מעולם לא היו כל ייסורים…
להישמר מ'טמטום הלב'
לעומת זאת ברובד הרוחני, ההסתפקות במועט הינה היפך היתרון והמעלה. הגם שאין לדכא את תחושות הסיפוק וההנאה העולות לעתים בנפש האדם לנוכח כחן הרב להעלות ערך עמלנו % הישגיו בעבודתו (וכנודע בעינינו ולשמש 'דלק' לענין ההתמדה), מכל מקום, יש להישמר עד קצה האחרון משביעות רצון עצמית שאננה, המתירה השענות על השגי העבר ומובילה לרפיון והעדר היגיעה בהווה.