כ"ב שבט – כל כבודה בת מלך פנימה

הרבנית חיה מושקא נולדה ברוסיה והיתה השניה מבין שלושת בנותיו של הרבי הקודם מליובאוויטש, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק).
בימים הטרופים בהם נרדפה הדת היהודית על ידי שלטון האימים הקומוניסטי, נטלה חיה מושקא, על אף גילה הצעיר, חלק חשוב ובלתי נפרד מהמאמץ המחתרתי של אביה, הרבי מליובאוויטש, וחסידיו הנאמנים. אף שכל פעולה הקשורה בשמירת הגחלת היהודית ברוסיה היתה כרוכה באותם ימים בסכנת נפשות ממש, בכל זאת, למשל, כאשר נתעורר הצורך להעביר בחשאי מזון ונרות לאחת מהישיבות הסודיות, בחר הרבי הריי"צ לביצוע המשימה דוקא בבתו, חיה מושקא, אשר לא נרתעה מלמלא שליחות מסוכנת זו בנאמנות מדי יום ביומו במשך תקופה ארוכה. לימים נישאה הרבנית לרבי מנחם מענדל שניאורסון, ויחדיו, בשלהי מלחמת העולם השנייה, נחלצו מאירופה הבוערת והגיעו אל חוף מבטחים בארצות הברית.
במעמדה כבתו של האדמו"ר הקודם ורעייתו של גדול הדור, היתה יכולה הרבנית לזכות בכבוד מלכים. ובכל זאת מעולם לא חפצה בכך ובחרה לפעול כל פעולותיה בשקט ובצניעות מופלאה. כל מעשייה, הפרטיים והכלליים, התבצעו 'מאחורי הקלעים', בחשאי וללא פרסום מבלי להיחשף ברבים בשום דבר וענין. לצד היותה נשואה לאחד המנהיגים המפורסמים בעולם, אותו העריצה בכל מאודה ואליו היתה מסורה בלי גבול, סימלה הרבנית באישיותה המיוחדת את התגלמות אצילות הנפש והענווה. פיקחותה הרבה ושנינות לשונה שניכרו בה משנותיה הצעירות זיכו אותה ביחס מיוחד מצד אביה, אדמו"ר הקודם. בשל כך נהג בעלה, הרבי נשיא דורנו, לכנותה בשם: "בתו של הרבי".
"והחי יתן אל לבו" - לאורך כל 'שנת האבלות' (השנה הראשונה להסתלקותה) היה שגור בפיו של הרבי מליובאוויטש הפסוק "והחי יתן אל לבו".
פסוק זה מלמדנו, הסביר הרבי, מה צריכה להיות הנהגתו הראויה של האדם ("החי") על פטירת קרובו: עובדה פלאית היא, ביאר הרבי, כי אישיותו, תכונותיו ואפילו תחושת הנוכחות של הנפטר ממשיכים ממש "לחיות" בתוכנו. אלא שבכך אין די, מכיון שעיקר ענין 'השארות הנפש' הוא דוקא כאשר מוסיפה נשמת הנפטר לפעול בעולם הזה הגשמי, על כן תובעת תורתנו, תורת חיים, מן האבל לחיות מעתה בכפליים. מרגע פטירת קרובו נדרש האדם "החי" כאן בעולם המעשה להכפיל התעסקותו במעשים טובים. שכן מעתה על גופו לשמש כלי (לא רק בעבור נשמת עצמו, אלא) גם בעבור נשמת הנפטר. ובכך ממשיכה נשמת הנפטר 'לחיות' בעולם הזה הגשמי באמצעות משפחתו, תלמידיו ומכריו, הממשיכים את דרכו בשמשם גוף לרוח מורשתו ופעולותיו הטובות עלי אדמות.
"נזכרים ונעשים"
עם כל השתדלותה להצניע מעשיה, בכל זאת נתפרסמו כמה מעשי צדקה וחסד שעשתה הרבנית בסתר. אחד הסיפורים שנתפרסמו היה מנהגה לקיים מדי יום ביומו מצות 'ביקור חולים' אצל אשה מסויימת שהיתה מאושפזת בבית הרפואה. בבואה אליה היתה מביאה עמה תמיד מרק עוף צח ומשוחחת עמה לעודדה.
יום אחד, נבצר מהרבנית להגיע אל האשה, ובמקומה שלחה את המרק על ידי שליח. נסע השליח אל בית הרפואה, וכשהגיש לאשה את המרק, הוסיף ואמר: "נשלחתי על ידי הרבנית שניאורסון שלא היה באפשרותה להגיע היום". מאוחר יותר כששמעה ממנו הרבנית כי גילה את זהותה, נצטערה מאוד. שכן עד לאותה העת, לא ידעה האשה החולה כלל כי זו המיטיבה עמה נושאת בתואר 'הרבנית שניאורסון', ומעתה, אמרה הרבנית, ודאי תפגם אוירת הפשיטות ששררה ביניהן בפגישותיהן.
בכ"ב שבט ובימים הסמוכים לו נערכים כינוסי נשים בארץ ובתפוצות, המנוצלים להתבוננות באישיותה ובדרכיה וכן לקבלת החלטות טובות בעניני תפקידן של נשות ישראל בחיזוק היהדות ברוח 'ישראל סבא'.