יום הכיפורים הוא יום החתימה. ביום זה נחתם דינו של האדם ושל העולם על כל ימות השנה הבאה. מצד הקדושה העליונה העצומה שמאירה ביום קדוש זה, מתכפרים חטאיו של האדם. אנו, מצדנו מקבלים את קדושת היום על ידי הצום, התפילה והתשובה.
יום הכיפורים במקורות
כשאר מועדי ישראל, המקור ליום הכיפורים הוא בתורה, בספר ויקרא פרק כ"ג פסוקים כ"ז-ל"ב וכך נאמר בפסוקים אלה: "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם, ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה לה'. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, כי יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלקיכם. כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה, ונכרתה מעמיה. וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה, והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה. כל מלאכה לא תעשו, חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם. שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם" (חודש ניסן הוא החודש הראשון למנין החודשים מן התורה, וחודש תשרי הוא השביעי למנין זה).
מדוע צמים?
יום הכיפורים הוא היחיד בשנה שהציווי להתענות בו נאמר במפורש בתורה.
הצום לא בא רק כדי לכפר על עוונות, כי אם טמונה כאן משמעות נוספת. ביום הכיפורים מתגלה אצל כל יהודי נקודת היהדות הפנימית, ולפיכך, בעת כזו יש להתנתק לחלוטין מעולם החומר. האכילה והשתייה, צרכיו הטבעיים הגשמיים של הגוף, מונעים את האדם מלהתחבר ולהרגיש את נפשו הרוחנית. ביום זה, בו מתגלה ופורצת הוויתנו הרוחנית אל תוך תודעתנו הגלויה, אנו צמים כדי להתרומם מעל עולם החומר ואף לובשים לבן כדוגמת המלאכים.
כיצד מכפר יום הכיפורים?
על יום הכיפורים נאמר: "עיצומו של יום מכפר". כלומר, ביום הכיפורים עצמו ישנו כח של כפרה. במשך השנה, כאשר קורה שהאדם חוטא, אזי מוכתמת נשמתו בכתמים שיש לנקותם ולתקנם. אמנם, לאמיתו של דבר, הכתמים והפגמים הינם חיצוניים בלבד, שהרי עמוק בתוככי פנימיותו, מצד נפשו הטהורה והקדושה, כל יהודי הוא טוב, זך ונקי. אלא שהיצר שבו הוא שהחטיאו ואנסו בניגוד לרצונו האמיתי הפנימי.
אמת עצמית ופנימית זו, המוסתרת בדרך כלל כל ימות השנה, מתגלה במלוא זוהרה ביום הכיפורים. אזי, 'עיצומו' של יום זה 'מקלף' את השכבות החיצוניות, ונחשפת ומתגלה עצם הנשמה. התקרבות הקב"ה אלינו ביום הזה, מעוררת את עצמיותנו, בהסירה מעליה את כל השכבות החיצוניות המסתירות ומעלימות על מהותנו האמיתית.
או אז מתגלה כי מצד העצם, אין כאן שום חטא!
מתברר, שהיהודי בתוך תוכו הינו חלק אלוקה ממעל, ששום חטא אינו יכול לפגוע או לפגום בטהרתו הפנימית הנצחית. ביום הכיפורים מתגלה היהודי האמיתי! כל זה מותנה בדבר אחד: בקיום צום יום הכיפורים. אם, חלילה, מפרים את הצום, חל הכלל: "אין קטיגור נעשה סניגור". כלומר, בשל הפרת הצום נעשה יום הכיפורים עצמו גורם מקטרג, ואזי אין יום זה יכול לסנגר ולכפר.
ואכן, העם היהודי רובו ככולו מקפיד לשמור ולקיים את צום יום הכיפורים כהלכתו.
בין אדם לאדם – יש להיות בן אדם
אמנם החרטה, התפילה, הווידוי וצום יום הכיפורים מועילים רק בנוגע לעבירות שבין אדם לבוראו. מה שאין כן בנוגע לעבירות שבין אדם לחברו, אין די בתפילה בבית הכנסת. אם פגענו במישהו, יש לפנות אל הנפגע ולבקש את סליחתו, ובאם נגרם לזולת נזק כספי – יש לפצותו.
גמר חתימה טובה לכולנו!
צום קל!
השאר תגובה