ז' אדר – יום הולדתו ופטירתו של משה רבנו

בבואו לגזור גזירת השמדה על ישראל, חשב המן הרשע שהעיתוי המוצלח לביצוע הגזירה הוא חודש אדר שמזלו רע לישראל כי בו מת משה מנהיגם. אמנם על כך כבר אמרו חז"ל: "תנא, כיון שנפל פור (הגורל) בחדש אדר שמח (המן) שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח (בחודש) שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד".
"טוב יום המוות מיום היוולדו"
חז"ל מגלים כי משה רבנו נולד בשבעה באדר וביום זה גם נפטר. בהקשר זה מסופר בגמרא שהמן הרשע הפיל גורל בין חודשי השנה, כדי לבחור את החודש המתאים ביותר לביצוע גזירת ההשמדה. "כיון שנפל פור בחודש אדר, שמח שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד". ומפרש רש"י את טעותו: "כדאי הלידה שתכפר על המיתה". מדברי הגמרא משמע שאכן מצד יום המוות ישנה נתינת מקום לגזירת המן, אלא שטעותו היתה שלא ידע כי משה רבנו גם נולד בז' באדר, דהיינו שיום הלידה מכפר על יום המיתה.
הדבר מעורר שאלה: הלוא נאמר "טוב… יום המוות מיום היוולדו", ומסביר המדרש מדוע יום המוות טוב מיום לידתו של אדם: "ביום שנולד בו, אין אדם יודע מה מעשיו", ואילו בפטירתו של צדיק אנו יודעים ש"יצא מן העולם בשלום". מהי אפוא מעלתו של יום לידת משה רבנו, שיש בכחו לכפר על יום מיתתו?
אצל משה רבנו הגוף אינו מסתיר
הסבר הדבר טמון בייחודו של משה רבנו אפילו לגבי צדיקים אחרים. כשנולד משה נאמר: "ותרא אותו כי טוב הוא", ואומרים חז"ל: "בשעה שנולד משה, התמלא הבית כולו אור". 'בית' רומז לגוף האדם – ביתה של הנשמה. והיינו שאצל משה רבנו, מיד בלידתו התמלא ה'בית' – הוא גופו הגשמי – באור נשמתו הגדולה. בדרך כלל, הגוף הגשמי מסתיר ומחשיך על אור הנשמה, אשר על כן מוטל על מרבית בני האדם לעסוק כל ימי חייהם בהסרת ההסתרים שמצד הגוף על מנת לגלות את אור נשמתם. זהו יתרונו של "יום המוות" על "יום היוולדו", שכן רק באחרית ימיו של האדם יודעים אנו אם (ועד כמה) הצליח הוא לגלות את אור נשמתו על ידי הסרת ההסתרים שמצד הגוף; אולם אצל משה רבנו, בשונה משאר בני האדם, מצד גודל נשמתו, האירה הנשמה את גופו בלי שום הפרעות מיד עם לידתו.
אור בלתי מוגבל שאינו נתון לשינויים
אף שגם אצל משה רבנו עצמו ישנו היתרון האמור של יום המוות על יום הלידה. דהיינו שבעוד אשר ביום הלידה נמצאו כל מעלותיו וסגולותיו בכח ועדיין לא באו לידי פועל, ואילו לשלימות הבאתן אל הגילוי הגיע רק בשעת הסתלקותו. אף על פי כן, דוקא אצלו, מבחינת אור נשמתו הבלתי מוגבלת והבלתי נתונה לשינויים, יש יתרון מיוחד ביום הלידה על יום המוות. אור זה מגלה ומבטא את עוצמתה של נשמתו הגדולה, שדבר אינו יכול להגבילה ולהסתירה.
אין סופיותה של נשמת משה
עתה יובן מדוע דוקא יום לידתו של משה רבנו הפר את גזירת המן. עם כל מעלתו של יום ההסתלקות, בכל זאת ענין ההסתלקות מבטא ענין שלילי – הפסקת החיים הגשמיים בעולם הזה. מכאן היה יכול להשתלשל שורש ומקור לגזירתו של המן. ומכיון שבחודש אדר גם נולד משה, הרי ש"כדאי הלידה שתכפר על המוות" – יום הלידה 'מכפר' ומסיר את הענין השלילי של יום המוות. יום לידתו של משה מבטא את אין סופיותה של נשמתו, שאינה מוגבלת ואינה משתנה על ידי נסיבות חיצוניות כלשהן. לכן, גם העובדה שמשה רבנו מת, אינה פוגמת בהארת נשמתו ובזכות הנצחית שהוא מעניק לעם ישראל עד סוף כל הדורות.