ואהבת לרעך? – כמוך!

המפתח לתורה כולה
בפרשת קדושים מופיע הציווי "ואהבת לרעך כמוך". אמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה, והיינו שמצות אהבת ישראל מהווה מפתח לכל התורה כולה.
שלושת אבות החסידות ביארו שלושה רבדים בענין, זה למעלה מזה: א. בעומקה של אהבת ישראל ב. ביוקר של כל יהודי ג. בדרך בה צריך לקיים מצוה זו.
אהבת היהודי הפשוט והתמים
הבעל שם טוב טיפח את האהבה לאנשים הפשוטים. הוא אמר, כי אנשים אלה, המקיימים מצוות בתמימות, יש בהם מעלה אפילו לעומת הלמדנים. באחת מתורותיו, על מאמר הגמרא, שהתפילין של הקב"ה הן עם ישראל, המשיל הבעל שם טוב את האנשים הפשוטים לתפילין של יד (המסמלות את המעשה) ואת הלמדנים לתפילין של ראש (המסמלות את הידיעה וההבנה). והסדר הוא, שתפילין של יד קודמות לתפילין של ראש, כי בעלי המעשה קודמים לבעלי ההשגה.
כאן אנו רואים כי יש להתייחס באהבה גם לאנשים פשוטים. שאף שאין בהם מעלות מיוחדות של ידיעה והשגה, מכל מקום הרי הם עדיין יהודים טובים, תמימים ויראי שמים, אף כי אנשים פשוטים הם.
אהבת הנקודה הפנימית שבכל יהודי
המגיד ממזריטש, ממשיכו של הבעל שם טוב, הרחיב יותר את משמעות המצוה. הוא קרא פעם לאחד מבחירי תלמידיו ואמר לו: "האזן למה שאומרים עתה ב'מתיבתא
דרקיע' (ישיבה של מעלה) – אהבת ישראל היא לאהוב רשע גמור כמו צדיק גמור!".
דבריו אלה של הרב המגיד הינם ביטוי מופלא של אהבת ישראל – יש לאהוב לא רק יהודי פשוט, אלא אף רשע גמור! ויותר מכך: לאהבו באותה עוצמה כפי שאוהבים צדיק גמור!
המגיד ממזריטש חושף את הנקודה הפנימית שבכל יהודי, שכאשר מגיעים אליה מגלים, כי גם רשע גמור יקר כמו צדיק גמור, בשווה ממש.אולם גם אהבה זו עדיין מדודה ומוגבלת היא. כשאומרים שצריך "לאהוב כמו", פירוש הדבר שיש הבדל בין יהודי ליהודי, אלא שאף על פי כן צריך לאהוב את כולם.
אהבה עצמית ללא תנאי – "כמוך" ממש
רבנו הזקן (בעל התניא) הוסיף עוד יותר וכתב בספרו,
שאהבת ישראל צריכה להיות אהבה שאינה מדודה כלל; כמו אהבת אחים, שהיא אהבה ללא תנאי הטבועה בעצם מהות הנפש.
לפי דבריו, הציווי "ואהבת לרעך כמוך", הוא כפשוטו – כמוך ממש! כשם שאין האדם חדל מלאהוב את עצמו (אף שבנוגע לעצמו יודע האדם היטב עומק פחיתות חסרונותיו, שהרי הזולת אינו רואה אלא לעיניים ואילו הוא יראה ללבב), ככתוב "על כל פשעים תכסה אהבה" – כך בדיוק עליו לאהוב כל יהודי, באהבה עצמותית שלמעלה מכל חשבון.
אהבת ה' – שורש אהבת ישראל
תורת החסידות מבארת כיצד אפשר להגיע לאהבה עצמותית כזו לכל יהודי.
ראשית – הבת ישראל היא פועל יוצא מאהבת ה'. מאחר ש"בנים אתם לה' אלוקיכם", היינו שהקב"ה אוהב את כל בניו ככתוב "אהבתי אתכם אמר ה'", וכן כל יהודי
בעצם מהותו אוהב את הקב"ה – הרי שממילא אוהב הוא כל יהודי, כי האוהב מישהו, אוהב גם את מי שהאהוב אוהב.
כל בני ישראל הם עצם אחד
שנית, ובעומק יותר – בשורש נשמתם, כל בני ישראל הם עצם אחד ("חלק אלוקה ממעל ממש"), כך שאהבת ישראל אינה אהבה לשני, אלא אהבה לעצמו, לחלק ממנו. אשר זוהי אהבה הנולדת מההתבוננות בנקודה היהודית שבכל אחד ואחת מישראל – חלק אלוקה ממעל ממש!