להיוולד מחדש
תמליל בעיבוד קל מתוך שיעורי הרב כלב
התבגרותו הרוחנית של האדם – לשון אֶדַמֶה לעליון – אינה מסתיימת כל ימיו. כי מכיון שמתקשר הוא עם האין סוף, הרי שגם צמיחתו בזה מחיל אל חיל היא בלתי גבולית. ובאשר אין מדובר אלא בתהליך נטילת אחריות שצריך לפושטה על כל היום כולו (כי בכל רגע ורגע שבמשך כל היום, צריכה לבוא לידי ביטוי עבודה זו בפועל), הרי שכרוך הדבר בתירגול כפשוטו. וכלשון בעל התניא "…העיקר הוא ההרגל, להרגיל דעתו ומחשבתו תמיד להיות קבוע בלבו ומוחו תמיד… וזה נכלל גם כן בלשון אמונה שהוא לשון רגילות, שמרגיל האדם את עצמו כמו אומן המאמן ידיו וכו'…"
ותוכנה הפנימי של נטילת האחריות הוא ענין נתינת הקרבן, קרבן מלשון קירוב כל הכוחות והחושים. עלי להמליך (ביני לבין עצמי) עלי מלך, ככתוב "שום תשים עליך מלך". כאדם המבטל עצמו בקבלת עול גמורה לעבודת המלך, לעבדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד. וכדוגמת האב או האם המניחים את עצמותם על הצד שעה שדואגים
הם לילדים הקטנים על פי צַווי ענין ההורות. ונתינת הקרבן הראויה לשמה, משמעותה: אבצע את המוטל עלי כש'בא לי' וכש'לא בא לי' – באותו יושר, ואף יתירה מזו – באותה חיות! שהרי תלותו המוחלטת של התינוק מחייבת אותי להיות אבא או אמא, גם בשעה שאני עצמי ילדותי…
אמנם, כדי לזכות בבגרות פנימית יש לשלם בעבורה מחיר מלא. שהרי האמת איננה נמצאת ב'דעת הקהל' כי אם אצל הפרט פנימה. במקום הכי חשוף בנפש – היכן שרק אני ואני יודעים… היכן שאני מתבייש ממני ולא ממה שאומרים עלי…
ואף על פי שמצד אהבת עצמי הטבעית זהו תהליך של ביטוש הישות, של עלבון וכמו וויתור על עצמי. כמו למות ממש מבחינת רצונותי הפרטיים. בכל זאת, באמת, יש חיים אחרי המוות! לעולם, מתוך שברי ישותו של המוסר נפשו על הנכון בגלל שהוא נכון, צומחת תמיד תחושת לידה מחדש מצד ההתחברות עם אמיתת החיים.
שמו של הרב יאיר כלב הפך כבר מזמן לשם נרדף לספר התניא. לפני כ-30 שנה החל הרב כלב להעביר את שיעור התניא הראשון שלו בפני קומץ משתתפים בעיר חולון. ומאז, ברבות השנים, צמחה פעילותו לכדי מפעל גדול מימדים של מערך שיעורי תניא המתקיימים על ידו באופן קבוע באינספור נקודות בארץ ובעולם. רבבות יהודים, גברים ונשים, נחשפו במהלך השנים לתכנים של ספר התניא בזכות פעילותיו של הרב כלב. ראה עוד >>
השאר תגובה