בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מביאים, בכל יום מימי חול המועד סוכות, ענפי ערבה הגדלה על המים. את בדי הערבות היו זוקפים בצידי המזבח, ומקיפים את המזבח פעם אחת ואומרים "אנא ה' הושיעה נא". ביום השביעי היו מקיפים שבע פעמים. טעם הדבר הוא משום שבחג זה נידונים על המים.
התפילות הנאמרות בהקפות הללו נקראות 'הושענא', על שם צירוף המילים "הושע-נא" או "הושיעה-נא", החוזרות ונשנות בהן פעמים רבות. לכן נקרא היום השביעי, בו מרבים בתפילות אלה, 'הושענא רבה'. מנהג עתיק מתקנת הנביאים, ליטול ביום זה ערבה ומייחדים בה תפילה, ואחר כך חובטים בה חמש פעמים על הקרקע.
לזכר מנהג ההקפות אנו מניחים ספר תורה על בימת בית הכנסת, מקיפים את הבימה פעם אחת בכל יום מימי חג הסוכות, ומתפללים לברכת ה' בנוגע לשפע הגשמים והמים בשנה זו. בהושענא רבה מקיפים את הבימה שבע פעמים, ומרבים בתפילות ובתחנונים. עוד יש בהקפות אלו זכר להקפות שהקיפו בני ישראל את חומות העיר יריחו שבעה ימים. הקפה אחת בכל יום וביום השביעי שבע פעמים. את מנהג חביטת הערבה מקיימים לאחר סיום ה'הושענות'.
בזהר ובספרי הקבלה מבואר כי יום הושענא רבה הוא מעין יום הכיפורים, באשר יום זה הינו יום גמר החתימה. ואם כן הרי שאפשר עדיין לבטל בו גזר דין ולהפכו לטובה. על כן בליל הושענא רבה ניעורים כל הלילה ועוסקים בתורה בציבור עד עלות השחר.
השאר תגובה