ברית מילה – הברית הנצחית

"וביום השמיני ימול בשר ערלתו"
בתחילת פרשת 'תזריע' אנו מוצאים פסוק קצר, המדבר אודות המצוה שעל היהודי לעשותה כשנולד לו בן זכר: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". כאן מצוה אותנו התורה על מצות המילה. אף על פי שנצטווינו על מצות מילה עוד בזמן אברהם אבינו, כאשר הקב"ה ציווהו למול את עצמו, "אתה וזרעך אחריך לדורותם" – בכל זאת אין אנו עורכים ברית מילה מפני הציווי ההוא לאברהם אבינו, אלא מפני הציווי שנאמר בפרשתנו.
י"ג בריתות
עליונותו של הציווי הזה על הציווי לאברהם אבינו היא בכך, שהציווי ההוא היה ציווי פרטי־אישי שנאמר בנבואה לאדם אחד; ואילו הציווי שבפרשתנו הוא חלק מתרי"ג המצוות שניתנו לכל עם ישראל מאת הקב"ה במעמד הר סיני, שכל העם כולו היה עד לו. מצות מילה היא אחת המצות הגדולות ביותר. שלוש עשרה בריתות נכרתו עליה. דברים רבים נאמרו על טעמי מצוה זו, להלן כמה מהם:
התאחדות גמורה
עיקר כניסתה של הנפש הקדושה לתוך הגוף נעשית בעת ברית המילה. לפני הברית עדיין לא הושלמה ההתחברות בין הנפש האלוקית לבין הגוף, ורק באמצעות הברית נוצרת ביניהם התאחדות גמורה. זו הסיבה לכך, שמעת ברית המילה כל ילד יהודי הוא בן העולם הבא (כדעת כמה פוסקים).
עידון הגוף
הרמב"ם כותב, שאחד הטעמים למצוה זו הוא העידון שנוצר באמצעותה. ברית המילה מחלישה אחת מתאוותיו הגדולות של האדם, ונותנת לו את הכח להתגבר על תאוות אלה.
אות הקשר העצמי
הברית כשמה כן היא – אות ברית נצחית, הטבועה בבשרו של כל יהודי ומבטאת את הקשר העמוק והעצמי בין הקב"ה לעם ישראל.
מצוה תמידית
ייחודה של מצות המילה הוא בהיותה מצוה תמידית. הגמרא מספרת, שדוד המלך נכנס פעם לבית המרחץ, וכשראה עצמו ערום, אמר: "אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה". וכשנזכר בברית המילה שבבשרו נתיישבה דעתו. מכאן למדנו, שזו מצוה מתמדת הנמשכת לנצח (שאם לא כן, כיצד הניחה את דעתו של דוד המלך?).
ברית עם הגוף
מעלה נוספת של המילה היא בכך, שזו מצוה המוטבעת בבשר הגוף. כל מצוה אחרת קשורה בעיקר עם הנפש (אף שמשתמשים באיברי הגוף כדי לקיימה), ואילו מצוה זו מחוללת שינוי נראה וגלוי גם בבשר הגוף, עד שכל עין גשמית רואה את הקשר בין היהודי לבין הקב"ה. דבר זה מסביר מדוע עורכים את ברית המילה לתינוק פעוט שאינו מבין מאומה. אילו היתה הברית הזאת קשורה עם הנפש, השאלה היתה במקומה; אך מאחר שברית זו נכרתת עם בשר הגוף הגשמי – הרי מבחינה זו אין הבדל בין תינוק לבין מבוגר. לכן ברגע הראשון שאפשר למול את התינוק (כשהוא נעשה בן שמונת ימים) כורתים את הברית הנצחית בינו לבין ה'.