פרשת וישלח

יעקב נערך לפגישתו עם עשו
מכיון שעשו עדיין שואף לנקמה, שולח יעקב אליו שליחים לארץ שעיר שדה אדום. משימתם להביא אל אחיו מסר של שלום ולברר כוונותיו. השליחים חוזרים ומספרים כי עשו יוצא לקראתו ואיתו מחנה של ארבע
מאות איש.
יעקב ירא שמא פני אחיו אינם לשלום ונערך לבאות. הוא אינו רוצה להיגרר למלחמת אחים ועל כן הוא מחלק את משפחתו וכל מלוויו לשני מחנות. את ההכנות לקראת פגישתו עם אחיו מלווה יעקב בתפילה לקב"ה שיצילו מידי עשו, ומזכיר בתפילתו את כל ההבטחות שנתן לו ה'. גם דורון בהכנות לפגישה בנוסף להערכותו לקראת עימות, מנסה יעקב גם למונעו על ידי ריצוי עשו. הוא שולח אליו מתנה בידי עבדיו, עדרי צאן ובקר וגמלים ואתונות. וכדי להעצים את רושם הדורון, פוקד הוא על שליחיו לתת רווח בין עדר לעדר ואף שם בפיהם דברי פיוס לעשו.
מאבק שמיימי
השליחים יוצאים לדרכם, ויעקב וכל הנלווים אליו מתארגנים לשנת לילה קצרה. בעוד ליל, מעביר יעקב את נשותיו וילדיו במעבר נהר היבוק. וכשהוא חוזר לאחר מכן לעבר הנהר, כדי ליטול פריטים אחרונים שהושארו מאחור, מוצא יעקב את עצמו לבדו מול איש בלתי ידוע. האיש, שאינו אלא מלאכו השמימי של עשו, מנסה לפגוע ביעקב.
יעקב נלחם בגבורה גדולה, והאיש אינו יכול לו ורק נוקע את כף ירכו. בעוד הם נאבקים כבר מאיר השחר, והאיש-מלאך מתחנן ליעקב כי יניחנו ללכת לעבודת יומו. יעקב מתנה זאת בקבלת ברכה והמלאך מעניק לו את השם החדש 'ישראל' (לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות) שמשמעותו שררה ושליטה "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".
בשל פגיעת עצם כף ירכו במהלך מאבקו עם המלאך צולע יעקב בהילוכו. על כן, עד היום הזה, אין אוכלים בני ישראל את גיד הנשה אשר על עצם כף הירך.
יעקב ועשו נפגשים
יעקב נושא את עיניו ורואה את עשו מתקרב ועימו ארבע מאות איש. הוא משאיר את משפחתו מאחור ויוצא בגפו אל אחיו. לפתע, מגיח עשו מתוך מחנהו, רץ לעברו ונופל על צווארו ומנשקו. לאחר 34 שנות נתק מוחלט, שוב ניפגשים שני האחים ובוכים נרגשים איש על כתפי רעהו.יעקב מציג בפני אחיו את משפחתו הגדולה, ומפציר בו לקבל את המנחה ששלח אליו. עשו שמסרב בתחילה, נעתר לבסוף, ומציע ליעקב כי יצאו יחדיו אל ביתו בארץ שעיר. יעקב מסביר לו כי ילדיו הרכים ועדרי הצאן והבקר ההולכים עמו, לא יעמדו במסע המהיר והמפרך. על כן הוא מציע כי עשו יצא לבדו לדרכו, ואילו הוא, יעקב, ימשיך בקצב שלו עד אשר (לעתיד לבוא) יבוא אליו שעירה.

עשו נפרד מיעקב ושב לארצו שעירה. יעקב נוסע וחונה בסוכות, על שם הסוכות שמקים למקנהו. יעקב חונה במקום 18 חודשים ורק לאחר מכן נכנס סוף סוף לארץ כנען וחונה בפאתי העיר שכם. שם הוא קונה חלקת קרקע, נוטה במקום את אוהליו ומקים מזבח להודות לה' על שהשיבו בשלום לארץ.
פרשת שכם ונקמת שמעון ולוי
דינה בת יעקב יוצאת לטייל בסביבה החדשה, להכיר חברות חדשות. שכם, בנו של חמור נשיא הארץ, פוגש בה ואונס אותה. דינה שבה הביתה ומספרת את אשר אירע. יעקב המזועזע מחליט להמתין לבואם של בניו הרועים את הצאן בשדה. כששבים הבנים מהמרעה, פוגשים הם בביתם את שכם וחמור אביו. אלו הגיעו לבקש את הסכמת המשפחה לנישואי דינה לשכם. על פי הצעתם יועילו נישואין אלו להתבססות בני משפחת ישראל במקום ויובילו להתערבותם המוצלחת בבני העיר, באשר נישואין אלו ירוממו אותם למעמד חברתי גבוה ויזכו אותם במוהר - מענק נישואין נכבד.
בני יעקב הרותחים מזעם כולאים את רגשותיהם ומשיבים לאורחים בעורמה: 'אנו נהיה מוכנים להסכים להצעה בתנאי שאתם וכל בני עירכם תמולו עצמכם, כפי הנוהג והחובה במשפחתנו'.
שכם הלהוט לשאת את דינה, אוסף את בני עירו ומשכנעם לקבל את תנאי בני יעקב. כל בני העיר מלים עצמם, וביום השלישי למילתם ההמונית בעודם מוטלים על מיטותיהם חלושים וכואבים, נוטלים שמעון ולוי בני יעקב חרבותיהם ויוצאים למסע נקם בשכם. הם עוברים בכל העיר, הורגים את כל הזכרים ואת שכם ואת חמור ומשיבים את דינה לבית אביה. כמו כן לוקחים בני יעקב האחרים את השלל ואת הנשים והילדים. יעקב נוזף בשמעון ולוי ומביע את חששו כי מעשה זה יקומם כנגדו את כל יושבי כנען. אולם האחים איתנים בדעתם ומשיבים כי אין להבליג נוכח מעשה כה נפשע אשר נעשה באחותם.
יעקב שב לבית אל
הקב"ה מצוה את יעקב לעלות לבית אל, הוא המקום בו נגלה אליו ה' בבורחו מפני עשו. עליו להתיישב שם ולקיים הבטחתו להקים במקום מזבח תודה לה'. יעקב מצוה את כל בני ביתו להתכונן ולהיטהר קודם העליה למקום הקדוש. דרכם משכם לבית אל עוברת עליהם בביטחה באשר כל יושבי הארץ הוכו בחרדת אלוקים ("חתת אלוקים") ונרתעו מלהתגרות בשבט הישראלי הפולש והכובש. כהבטחתו מקים יעקב מזבח בבית אל היושבת בהר [כאן מספרת התורה אודות מיתת דבורה מינקת רבקה, וקבורתה ב'אלון בכות' במישור שלמרגלות בית אל]. אזי נגלה ה' ליעקב ופונה אליו בשמו החדש 'ישראל' ומברכו בצאצאים מרובים ובירושת הארץ המובטחת לאברהם ויצחק. יעקב מקים במקום מצבה, עליה הוא מנסך יין ולאחר מכן יוצק עליה שמן.
מות רחל
יעקב יוצא את בית אל וממשיך את מסעו בכיוון אפרת בדרכו לקריית ארבע, אל בית אביו יצחק. בדרכם אפרתה עוצרת השיירה בשל רחל הכורעת ללדת את בן הזקונים של יעקב. לאחר ייסורי לידה קשים נולד בנימין, אך אימו אינה עומדת בייסוריה והולכת לעולמה. יעקב קובר את רחל בבית לחם שעל אם הדרך בין ירושלים לחברון, ומקים מצבה על קברה היא מצבת קבורת רחל עד היום.

יעקב ממשיך בדרכו ונוטה את אהלו מהלאה למגדל עדר. בהיותם בארץ ההיא, תובע ראובן את עלבונה של לאה אימו ומבלבל יצועי אביו (וכמובא בפירוש רש"י שלאחר מות רחל, נטל יעקב מטתו שהיתה באוהל רחל ונתנה באהל בלהה שפחתה). ושוב מזכירה התורה את שנים עשר בני יעקב, והפעם בסדר הבא: בני לאה – ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון, בני רחל – יוסף ובנימין, בני בלהה שפחת רחל – דן ונפתלי, ובני זילפה שפחת לאה – גד ואשר. לאחר פטירת רחל מגיע יעקב לחברון, אל יצחק אביו. הגם שהתורה מציינת בהקשר זה את פטירתו של יצחק בגיל 180 שנה, מכל מקום (כמובא בפרוש רש"י: "אין מוקדם ואין מאוחר בתורה"), יודעים אנו לפי חישוב הזמנים כי פטירתו בפועל אירעה י"ב שנים לאחר מכירת יוסף.

תולדות עשו אבי אדום
מכאן ועד סוף הפרשה מונה התורה בקצרה את צאצאי עשו לתולדותיהם, ומוזכרים ראשי המשפחות והמלכים שיצאו ממנו. בתוך הדברים מסופר אודות יציאת עשו מארץ כנען מפני יעקב אחיו והתיישבותו בהר שעיר שבארץ אדום.